שלי מנמקת הצעת אי אמון בממשלה

דף הבית > מאמרי דעה > שלי מנמקת הצעת אי אמון בממשלה

תודה, אדוני היושב ראש. אתמול בישיבה ראשונה בנושא התקציב גילה שר האוצר יובל שטייניץ את אוזנו של ראש הממשלה שהכנסות המדינה ממסים הן יותר קטנות ממה שתוכנן. הפלא ופלא, ממש נס – איך הדבר הזה קרה? איך התרחשה ההפתעה הזאת שקטנו הכנסות המדינה ממסים? זה נורא פשוט – כי הורדתם בשיטתיות שוב ושוב את המסים שנועדו למי שמשתכרים שכר גבוה במיוחד או שממונם גדול במיוחד. כך התנהל מתווה הפחתת המסים בהנהגתו ובהשראתו וביוזמתו של – היום, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל הוא פתח בזה כשהוא היה שר אוצר ב-2004-2003. וכך, באופן מוזר ביותר כשגובים פחות מסים יש פחות הכנסות למדינה. יש מין נוסחה פשוטה שכזאת שאם אתה הולך על מתווה של הפחתת הרפורמה במס וגובה פחות מס חברות עד כדי כך שהוא מגיע ל-25%, שהוא מהנמוכים ביותר בעולם – גם המדינות שוחרות עידוד התעשייה והפחתת המס יותר מכל מדינה אחרת לא הגיעו לשיעור הזה של מס חברות נמוך. אז אם אתה גובה פחות מס חברות – יש פחות הכנסות מדינה; ואם אתה מתמיד במתווה של רפורמה במס שעד היום עלה למדינה 30 מיליארד שקלים – 30 מיליארד שקלים – אז כן, אז יש פחות הכנסות למדינה. זה מין טבע כזה של דברים.
עכשיו, מה עושים כשמתברר, הפלא ופלא, שיש בור ענקי בהכנסות המדינה? מה עושה הגאון הכלכלי – שני הגאונים הכלכליים – שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו – הם מטילים מע”מ על ירקות ופירות. ככה הם יסתמו את הבור. איזה היגיון יש בדבר הזה? אני רוצה שיעור קטן למי שצופה עכשיו בערוץ הכנסת – מה זה “מס חכם”, ומה זה “מס טיפש”; מהו “מס צודק”, ומהו “מס לא צודק”.

מס צודק הוא מס פרוגרסיבי שמוטל באופן משמעותי על מי שיש לו באופן בינוני ומתון, על מי שיש לו בינוני, ולא מוטל כלל על מי שאין לו. זה מס פרוגרסיבי. במיסים האלה הממשלה קיצצה כל הזמן, באותו מס צודק, פרוגרסיבי, חכם ונכון.

עכשיו, כשיש בור מה עושים? מטילים מס טיפש, מס לא צודק. איזה צדק? אסור להשתמש מעל בימת הכנסת באביזרים, אבל אם הייתי יכולה הייתי מחזיקה עכשיו עגבנייה ושואלת איזה צדק יש בכך שאדם עשיר מאוד ישלם על העגבנייה מס זהה לזה שמשלם האדם העני מאוד? איזה היגיון יש בדבר הזה? איזה היגיון כלכלי? איזה היגיון מוסרי? איזה היגיון של חלוקת נטל? איזה היגיון של גביית מיסים? אז זה מה שהציע אתמול שטייניץ לנתניהו, את הבור שנוצר בגלל מתווה הרפורמה במס של אותו מס חכם וצודק שהוא הופחת כל הזמן – אותו למלא בגבייה של מיסים לא צודקים, מיסים עקיפים. ואנחנו כבר שומעים על העלאת המע”מ באחוז, על העלאת המע”מ על ירקות ופירות, על העלאת המס על הבנזין שגם הוא ישפיע רק על העניים ועל מעמד הביניים, ועל התעשייה שתעלה את המחירים כתוצאה מהעלאת המס. איזה היגיון כלכלי יש בדבר הזה? ואנחנו שומעים עוד ועוד, עוד מאותו דבר. אותו מח כלכלי גאוני מנפיק לנו כל הזמן עוד ועוד מאותו בית מדרש שכשל.

בהזדמנות חגיגית זאת אני רוצה להתייחס להמלצות ועדת קדמי שמתפרסמות היום. אני עוד לא ראיתי דבר כזה – איך המלצות של ועדה שמתפרסמות בתום שנה של עבודה הן ההיפך המוחלט מההחלטות של הוועדה שהיא קיבלה תוך כמה ימים מרגע שהוקמה כמובן. זו היתה ועדה שהוקמה כדי לענות על צורכי – על זעקת יוקר המחיה. לכן, הוקמה ועדת קדמי. ומה היה הרעיון הראשון של ועדת קדמי ברגע שהיא מונתה? לפתוח את השווקים להיצף של ייבוא חסר בקרה, ולא מעניין אותם בכלל אם תעשיות כחול-לבן יקרסו, אם החקלאות תיפגע, אם ייגדע מטה לחמם של עשרות אלפי עובדים. זאת היתה ההמלצה הראשונית של ועדת קדמי.

והנה היום, הפלא ופלא, ועדת קדמי מפרסמת את המסקנות הסופיות, ומה היא אומרת? המחירים עלו בלי קשר לתשומות, בלי קשר לתשומות. כשהתשומות עלו אז העלו את המחירים, כשהתשומות ירדו גם העלו את המחירים. אז נגיד שפתחתם את הגבולות להיצף של ייבוא חסר בקרה ואמרתם: נשמיד מקומות עבודה, נפגע בתעשיית כחול-לבן, אבל נביא להורדת מחירים. מה עשיתים? גם פגעתם בתעשיית כחול-לבן, גם גדעתם את מטה לחמם של עובדים, ואתם מתכוונים עוד להמשיך ולעשות את זה, וגם לא הוזלתם מחירים. הנה כי כן מסתבר שהורדת מחירים שהיא היעד העליון, מכל זעקת מחאת הקיץ האחרון זה הדבר היחיד שנקלט בראשה של הממשלה הזו, גם את היעד הזה לא ממלאים כהוא זה, והנה מתברר שכל ההמלצות שניתנו מלכתחילה נסתרות על-ידי אותה ועדה עצמה. וזה מחייב אותנו שוב במשהו שאותה דרך חשיבה ניאו-ליברלית, קפיטליסטית קיצונית, לא מסוגלת כנראה להחיל על עצמה, חשיבה מחדש על כל האקסיומות האלה שכבר אבד עליהן הכלח לפני שנים רבות עם תום כהונתו של רייגן ועם תום כהונתה של מרגרט תאצ’ר. אבל לא, עדיין הן חיות ונושמות בלב כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. תודה רבה