אחריות או חוסר אחריות / דני גיגי

ראש הממשלה ושר האוצר משתמשים כל הזמן במילה אחריות כדי להצדיק את הגזרות והקיצוצים שלהם, אבל מדיניות זאת היא דווקא מדיניות לא אחראית שלהם.“אחריות” היא לא תיאור נכון של הקיצוצים והגזרות שמטילים עלינו ראש הממשלה ושר האוצר, כי מדיניות זאת רק תחריף את העוני בישראל, תפגע בעיקר בחלשים ותפגע גם בהתפתחות הכלכלית של המדינה. מדיניות אחראית באמת היא מדיניות שתטיל יותר נטל על בעלי ההון תפחית את הפערים החברתיים ותשפר את השירותים שמקבלים האזרחים, אבל למרב הצער אלה לא היעדים של הממשלה. ראש הממשלה ושר האוצר מבלבלים את הציבור כאשר הם מדברים על אחריות, כי הם מתעלמים מהאחריות המרכזית שלהם שהיא דאגה לרווחת האזרחים שממשיכים לסבול מעוני שהולך ומתפשט וממערכת שירותים ציבוריים שנמצאת על סף קריסה ובמקום זאת המילה “אחריות” שלהם משקפת רק דאגה לבעלי ההון.

 ראש הממשלה ושר האוצר מתגאים בימים האחרונים שהם פועלים באחריות, אבל בפועל הם פועלים בחוסר אחריות כשהם פוגעים שוב במעמד הביניים ובמעוטי היכולת. הגזירות החדשות שהביאו נתניהו ושטייניץ לאישור הממשלה הם גזירות קשות שבעיקר פוגעות בחלשים, ושוב אינם מטילים שום אחריות על בעלי ההון שהולכים ומתעשרים. במקום להקטין את הפערים באמצעות הטלת מיסוי פרוגרסיבי והטלת מס על החברות ובעלי ההון החליטו נתניהו ושטייניץ שוב להטיל את כל הנטל על מעמד הביניים והחלשים, שהם הסובלים העיקריים מהעלאת המיסוי העקיף, והפגיעה האנושה שהם מתכננים בתקציב של במשרדי הרווחה. קשה לראות איך מדובר בצעד אחראי, כאשר מעמד הביניים בישראל קורס ובישראל חיים מעל מיליון וחצי אזרחים מתחת לקו העוני.

 תקציב אחראי

ראש הממשלה ושר האוצר יכלו באמת ליישם תקציב אחראי, אם הם היו מחליטים שהמטרה של התקציב היא לעשות צדק ולהקטין את הפערים בישראל. לא צריך לעשות גירעון ענק או לקצץ בתקציב המשרדים החברתיים כדי ליצור תקציב מאוזן ולשמור על מסגרת תקציב ראויה. מספיק שהייתה החלטה להטיל מיסוי פרוגרסיבי, כדי להשיג תקציב שגם לוקח בחשבון את הצרכים החברתיים וגם מבטיח חריגה שהיא מינימלית מיעד החובות שנקבע. הגדלת מס החברות, הגדלת המס על שכר העשירון העליון, הגדלת מס הירושה ועוד שורה של צעדי מיסוי על בעלי ההון שיכלו להשיג את אותה תוצאה מבלי שהיד הארוכה של הממשלה שוב תכנס לכיס של מעמד הביניים והחלשים בחברה. אסור היה גם להמשיך את הקיצוץ במשרדים החברתיים, שבהם תלויים בעיקר החלשים, ובמקום זאת אפשר היה למצוא מקורות מימון אלטרנטיביים כמו הטלת מס נוסף על ההון שהוא עדיין מהנמוכים בעולם המערבי. אם רק רוצים לחפש מקורות מימון אלטרנטיביים וצודקים יותר ניתן למצוא אותם, אבל הבעיה היא שנתניהו ושטייניץ לא מחפשים אותם כי הם מאמינים בהגדלת המיסוי על החלשים ולא ממש מאמינים שהמדינה אמורה להעניק שירות לאזרחים.

 תקציב לא אחראי

הגזרות של נתניהו ושטייניץ הם גזרות לא אחראיות, כי בניגוד למה שהם אומרים ניתן היה גם לנקוט במדיניות כלכלית מאוזנת וגם להיענות לצרכים של החברה הישראלית. אם נתניהו ושטייניץ היו לוקחים קצת יותר מבעלי ההון ומהחברות שהשתלטו על המשאבים של החברה הישראלית, ונותנים קצת יותר שירותים חברתיים למעמד הביניים ולחלשים אז התקציב היה הרבה יותר אחראי. במקום זאת נתניהו ושטייניץ בחרו בצעדים שמענישים בעיקר ממעמד הביניים ומהחלשים ומאפשרים לבעלי ההון להמשיך ולהתחזק. העלאת המע”מ פוגעת בעיקר בחלשים כי מדובר במס עקיף שמוטל על כל החברה בצורה שווה, ומאחר שלחלשים יש פחות זה בעיקר פוגע בהם. המיסוי על הסיגריות ועל הבירה פגע בחלשים מאותה סיבה שמדובר במס עקיף, וגם בגלל שהם אלה שבעיקר צורכים סיגריות. מעבר לכך ההעלאה הנמשכת המטורפת במחיר הדלק, שהיא גם מס עקיף, היא שערורייתית והיא המשכיות למדיניות של הממשלה שממשיכה להעניש את מעמד הביניים ופוגעת בו בצורה קשה. לא רק שהגזירות והקיצוצים האלה יגדילו את הפערים בחברה הישראלית, שכבר גם כך הם מהגבוהים בעולם, הם גם ידרדרו אלפי אזרחים לעוני ועלולים לגרום לעליה בהוצאה הציבורית. פחות משטרה ורווחה תוביל ליותר פשיעה, פחות חינוך יוביל לירידה בצמיחה ופחות בריאות תוביל להזנחה, כאשר בכל אחד מהמקרים האלה החברה הישראלית בסופו של דבר תאלץ לשלם יותר ממה שהיא משלמת עכשיו.