“הח”כית הרוסית” קראו היום באתר של רדיו קול חי לחברתי לסיעה קסניה סבטלובה. גזענות היא גזענות היא גזענות
הי זאת שלי, “הח”כית הרוסית” קראו היום באתר של רדיו קול חי לחברתי לסיעה קסניה סבטלובה. מעניין אם על אריה דרעי, אלי אלאלוף או עמיר פרץ הם היו כותבים “הח”כ המרוקאי”. גזענות היא גזענות היא גזענות.
ב-24 שעות האחרונות בטח שמעתם יחסית הרבה על קסניה, בגלל העלבונות הסמויים והגלויים שהטיח בה חבר הכנסת אליעזר מוזס ובגלל התשובה הנפלאה שלה (שתובא כאן בתגובה הראשונה לסטטוס).
מוזס אומנם התנצל, ומודה ועוזב ירוחם. אבל הוא לא הנקודה, אלא מרבצי השוביניזם, הגזענות כלפי יוצאי חבר העמים, הבוז לאחר, והטלת הספק המרומזת ביהדותה (שקסניה ורבים כמוה סופגים כשגרה) – שהם לא משהו שמותר לנו לעבור עליו לסדר היום.
נדמה לי שקסניה, ברהיטותה, בעומק שלה, בכנותה – נתנה לו מענה מדוייק שהוא לא רק אישי אלא גם חברתי, לאומי, וכלל אנושי.
וזו הזדמנות מצויינת לשתף אתכם בכמה תהיות שיש לי בנוגע לקסניה.
בכל פעם אני שואלת את עצמי מחדש איך הח”כית הטריה והכה מוכשרת הזו, לא מצליחה להבקיע באופן שהיא ראויה לו, את מסך ההיכרות עם הציבור הישראלי הותיק, אף שבציבור הרוסי העצום היא בולטת ביותר.
למעשה הבוקר הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותה באולפן טלוויזיה בשפה העברית (אורלי וגיא בערוץ 10 בהגשת אור הלר ומאיה זיו וולף) כשבאתי לדבר על מתווה הגז, והיא, איך לא, על מה שקרה אתמול בכנסת עם מוזס.
למה זה מסקרן ומקומם?
כי קסניה היא חלומו של כל עורך טלוויזיה. המיומנויות הטלוויזיוניות שלה מרשימות וההופעה שלה רהוטה וכובשת. יש לה תואר ראשון ושני בתקשורת, ולפני שבאה לכנסת הייתה כתבת ופרשנית לענייני העולם הערבי והמזרח התיכון בערוץ 9, וכתבה טורים לכתבי עת בארץ ובעולם.
היא סיקרה ופירשנה את הזירה הערבית והמזרח תיכונית, את עירק, סוריה, לבנון, מצרים – וזכתה בפרסים בינלאומיים על תחקירים שלה. היא חברה, כמוני, בועדת החוץ והבטחון.
מה יותר טבעי מלהזמין אותה ל”שידורים המתגלגלים” שיש אצלנו לרוב ברגע שהזירה הבטחונית או המדינית או המזרח תיכונית מתלקחת? במיוחד על רקע הדלות הבולטת והזועקת לשמיים של הנוכחות הנשית בכל דיון בנושא מדיני בטחוני. הרי היא הליהוק המדוייק ביותר שאפשר.
מה שיפה בקסניה זה שהיא בלתי מביכה בעליל בשום נושא. היא סוציאל-דמוקרטית מנומקת היטב, יש לה תפיסת עולם מדינית מגובשת, והיא לוחמת בכנסת למען חופש העיתונות וחופש הביטוי ועומדת בראש שדולה שהיא עצמה הקימה בעניין זה.
היא אוניברסלית ולא מגזרית בתפיסת השוויון שלה, וכן הקימה שדולה לשימור וטיפוח תרבות מורשת יהדות ארצות ערב והאיסלאם.
זה רק טפח מכישוריה של האישה הצעירה והמוצלחת הזאת.
אבל אצלינו, מה לעשות, כשזה מגיע אליה, כל הרפלקסים עובדים נגד: היא אישה, היא בלונדינית, היא מחבר העמים. למה שלא נעדיף, למשל (בלי להעליב אף אחד) איזה אלוף משנה בדימוס – צבר עם חיתוך דיבור מתאים לאירוע, גם אם ידיעותיה וניתוחיה עולים פי כמה על אלה של רבים מהם?
אז זהו, שלא חייבים. אפשר לפתוח את העיניים, האוזניים ואת השכל לקסניה סבטלובה.
להימנע מלהיות, שלא במודע, חלק ממי שמתעקשים לשבש את שמה כמו שעשה מוזס אתמול. קטניה/סלבטניה/טניה הוא קרא לה, מלעיג את שמה במכוון והופך אותה לסטראוטיפ של כל מה שהוא חושש ממנו, מתנשא מעליו, ומדיר אותו.
בתמונה קסניה ואני בשדולה שלה לחופש הבטוי. בתגובה הראשונה הוידאו של נאום התשובה שלה אתמול.
