“אם זה היה תלוי במשרד האוצר- לא הייתה מדינה”

דף הבית > אירועי עבר > “אם זה היה תלוי במשרד האוצר- לא הייתה מדינה”

“אם זה היה תלוי באוצר- לא הייתה קמה מדינה”

יו”ר המפלגה ח”כ שלי יחימוביץ’ נואמת בכנס ישראל-שדרות לחברה במושב בנושא כ”ט בנובמבר.

אני אומרת לכם שאם בכ”ט בנובמבר ואחר כך עם קימומה של המדינה, משרד האוצר היה נראה כפי שהוא נראה היום, אם אותה פקידות ועם אותה מדיניות אידאולוגית ניאו ליברלית, מדינת ישראל לא הייתה קמה. זאת עובדה. אני לא יודעת אם אתם יודעים את הפרט הזה- שר האוצר הראשון של מדינת ישראל, אליעזר קפלן, התנגד להקמתה של המדינה. ולא חלילה כי הוא לא היה ציוני אלא כי הוא חשב שאין מספיק כסף בקופה. אין כסף להקים מדינה. ובכל זאת החזון יכול יכל למציאות וקמה מדינת ישראל בלי גרוש בקופה. ולא רק שהיא קמה בלי גרוש בקופה והיה צורך להקים צבא מאפס בלי כסף, במקביל גם חוקק חוק חינוך חובה חינם.

כך שכל הדיון המלאכותי הזה על ביטחון מול חברה הוא דיון פיקטיבי כי עובדה שבלי גרוש בקופה היו כאן גם ביטחון וגם חברה וגם הכרה עמוקה בצורך למזג בין השניים אלה. ב-1973, אחרי מלחמת יום הכיפורים, ואת זה לימד אותי אהרון ידלין, כשהיה צריך, שוב, להקים צבא מחדש אחרי פגיעות מאוד מאוד קשות בצה”ל ולהקים חיל אוויר מחדש וטנקים מחדש ושוב לא היה כסף בקופה- עדיין במקביל, לא קראו לזה מפעל הזה, כן? אבל הייתה ארוחת צהריים בבית הספר.

כלומר תמיד לאורך השנים ידענו שבבסיס החיים שלנו כאן השילוב בין הגנה על הגבולות ובין מה שקורה בתוך הגבולות… ויום לימודים ארוך ומפעל הזנה והקמת צבא מחדש. בלי חישובים כלכליים, תארו לעצמכם. לא דיברו על יציבות פיסקאלית ולא על מדיניות מוניטארית. ובטח לא על קיצוץ בתקציב המדינה וגם הייתה כאן צמיחה אדירה. נס! לא יכול להיות. הרי לו היו כאן אנשי האוצר הם היו אומרים שזה לא משתלב עם שום נוסחה. והנה, כן.

תראו, אנחנו, דיבר על זה ידידי סילבן שלום ובצדק. ה-O.E.C.D חותך את תחזית הצמיחה שלנו לשנה הבאה. אנחנו שומעים על האטה בשווקי העולם שתביא בסופו של דבר גם לפגיעה בייצור בישראל ובוודאי בייצוא. אנחנו שומעים היום על דו”ח הביטוח הלאומי שמדבר על 10% אחוזים רעבים. 10% של אנשים רעבים!

ומה הפיתרון של ממשלת נתניהו- קיצוץ רוחבי בתקציב. כמה איוולת? כמה מדיניות כלכלית תאצ’ריסטית אפשר, כדי להביא, לא תרופה, אלא עוד מאותה מחלה. הרי מה זה קיצוץ רוחבי בתקציב? זה האטה במשק זה פגיעה במקומות עבודה, זה הקפאת תקנים, זה הוצאת עובדים להיות עובדי קבלן, זה ההיפך ממה שצריך. ההיפך המוחלט. חסר הכנסות מדינה? תקפיאו את הרפורמה במס שמיטיבה רק עם העשירים. תוך 3 שנים תקבלו 10 מיליארד שקלים הכנסות מדינה. למה תמיד עוד מאותו הדבר? כלכלת שנות ה-80. שכבר נס ליחה ויש שיח חדש בעולם, שיח אחר.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן הבוקר על ידי שר האוצר יובל שטייניץ. שטייניץ הדגיש את הצורך למנוע אבטלת המונים כתשובה לדרישות החברתיות. הדרישות החברתיות הן בכלל מסוכנות… כן? צריך להיזהר מהן. בעקבותיהן תבוא אבטלת המונים. והוא אומר- כדי לדאוג לחברה ולביטחון חייבים שתהיה כלכלה צומחת ולא צונחת, חרוז, שימו לב, כלכלה שמייצרת מקומות עבודה ולא מאבדת אותם. איך זה משתלב? איך זה משתלב עם ההמלצות שלך פרופ’ טרכטנברג, ועם היישום המהיר כברק של הממשלה שלהם, לפתוח את הגבולות לייבוא חסר בקרה? איך זה משתלב?

עכשיו זה לא שאנחנו משק אוטרקי סגור, לא מייצאים, לא מייבאים, לא סוחרים עם העולם. אנחנו עושים את זה ואנחנו כפופים להסכמי סחר בינלאומיים. מה המשמעות של פתיחת הגבולות לייבוא חסר אבחנה? להורדה של שקל בקופסת טונה? נגיד שקופסת הטונה תעלה פחות שני שקלים. אתה יודע מה המשמעות של זה? סגירה של שני מפעלים בישראל שמתעסקים בטונה. מקבלים, סליחה על הפירוט, גוש קפוא של טונה ומאות עובדים חתכים אותו מעבדים אותו, משמרים אותו, שמים אותו בקופסאות. זה מטה לחמם של מאות עובדים. אז בשביל האתוס הצרכני הזה שסוגדים לו, אנחנו נסגור שני מפעלים? זאת המשמעות של פתיחת הגבולות ליבוא. זאת המשמעות, אין לה משמעות אחרת. שום מדינה באירופה לא עושה את זה היום. דווקא נוכח ההאטה יש פניה לייצור המקומי, לשיווק המקומי. חיזוק הכחול לבן. איך זה משתלב עם חיזוק כחול לבן? ואיזו תרופה תבוא אלינו אם אלפי עובדים ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה לטובת פתיחת הגבולות ליבוא הזה? אם איזה הגיון זה משתלב בדיוק? סליחה שאני מפרה את החגיגיות אבל אתה בוודאי יודע שיש לי ביקורת על עוד חלקים בדו”ח שלך.

מלה על עובדי הקבלן. גם זו התייחסות לדברים של שטייניץ מהבוקר- “אשפר את מעמד עובדי הקבלן כמו בשבדיה”. כאילו איזה חזון. אני חייבת לומר מילה על הצביעות שברחמים החדשים על עובדי הקבלן. אין דבר כזה לחמול על עובדי קבלן ולנסות לדבר על הטבת התנאים שלהם, בלי להבין את השיטה שגורמת לכך שנוצרים עובדי קבלן. מה המשמעות של קיצוץ בתקציב המדינה? הקפאת תקנים. מה קורה כשמקפיאים תקנים? מוציאים אותם לאאוטסורסינג. מה זה אאוטסורסינג והפרטה? זה במקום עובד סוציאלי שהוא עובד של המדינה, יהיה עובד סוציאלי שהוא עובד של חברת כוח אדם, המתכנה עמותה. זו המדיניות של המדינה הרזה.. של האיש השמן שצריך לעשות לו דיאטה, אתם מכירים את המשל הזה של נתניהו. היא בסופו של דבר מייצרת זן חדש של עובדי קבלן. קרוב למיליון בני אדם, ואי אפשר לרחם על עובדי קבלן בלי להבין את המדיניות הכלכלית שמקטינה ומקטינה ומקטינה את המדינה ומגדילה את הסקטור העסקי לבלי היכר, תוך הפרת האיזון הנדרש בין השניים.

התחלתי בכ”ט בנובמבר, ואסיים בכ”ט בנובמבר. שמעתי כאן את הציטוט של גריבלדי. ואת כל הדיבור של אלעד, הדיבור שהוא “אנחנו”, דיבור שהוא קולקטיבי, שזה בעצם אפיין את התקופה הזאת. נכון שהיו משתמטים, ונכון שבת”א אנשים ישבו בבתי קפה, ונכון שגם אז נדרשה בחירה. נדרשה בחירה בין “אנחנו” שהוצג כאן כל כך יפה, לבין “אני”. בין “אנחנו”, חלק מחזון מכונן, קולקטיבי, מאתוס משותף לבין “אני” ו”עצמי” עם הקריירה שלי וההגשמה העצמית שלי ובתי הקפה שלי אז, לצורך העניין, והחיים האגוצנטריים שלי כאינדיבידואל יחיד. וגם אז נדרשה בחירה וגם אז היו כאלו שבחרו ב”אני”, “עצמי” ו”אנוכי” והרבה כאלו שבחרו ב”אנחנו”, בקולקטיב, וזאת הייתה הסיבה שהחזון הציוני קרם עור וגידים ונוצרה כאן מדינה. מדינת מופת, מדינה עם אותו איזון בין ביטחון לבין חברה שדיברתי עליו.

ה”אנחנו” הזה הלך ונכחד במהלך העשורים שבאו אחר כך ובאמת באופן טבעי ונורמאלי לאנשים נמאס כבר להיות חלק מקולקטיב, ולדבר בלשון “אנחנו”, והם רצו קצת חיים וקצת חיים פרסונאליים, אישיים, אינדיבידואליים. אבל הגזמנו עם זה בצורה נורא נורא קיצונית. נורא קיצונית. ברדיפת ממון, בהתכנסות לתוך העצמי, בהיעדר קולקטיב. עכשיו, בשנה האחרונה במיוחד, אבל בשנים האחרונות בכלל, והשיא באמת היה במחאה, חזרנו ל”אנחנו”. אנשים צעירים אומרים “אנחנו”. לא רק “אני”, “עצמי” ואנוכי. וב”אנחנו” החדש הזה, יש המון תקווה. המון תקווה לבנייה מחודשת, והמון חזרה לכ”ט בנובמבר, על כל המשמעויות שלו, וגם כשרואים שחורות וגם כשמנתחים את מצבה של מדינת ישראל, את הפערים הגדולים, אנחנו במקום הראשון בפערים בין עניים ועשירים בין מדינות ה-O.E.C.D, צריך לזכור שה”אנחנו” חזר. וה”אנחנו” הזה יאפשר את קימומנו מחדש ברוח כ”ט בנובמבר.

תודה רבה.