שמואל חץ לוקח את רבין לטיסה בפאנטום
אורי חץ
שנת 1969, קליפורניה. אבי שמואל חץ מפקד צוות ההקמה של טייסת הפאנטום הראשונה לוקח את יצחק רבין (בתפקידו דאז כשגריר/נספח בארה"ב אינני יודע בדיוק) לטיסת בכורה במטוס החדש - פאנטום F4.
יצחק רבין - התגלמות החלום הציוני
אורי מלרון (נוער העבודה)
רבין עבורי, הוא התגלמות החלום הציוני. מצד אחד, רבין לחם בפלמ"ח עבור קום המדינה, עבור הציוניות עצמה, פיקד על צה"ל במלחמת ששת הימים ועבד למען התנועה הציונית בפן הצבאי. אבל, ויש אבל גדול. רבין מעולם לא זנח את דרך השלום, בכל עת הוא רצה שלום, חלם על שלום בכל כולו. הוא כל-כך חלם על שלום, שכאשר מנחם בגין ז"ל, שהיה בצד השני לגמרי של הקשת הפוליטית, והיווה את התגלמות הציוניות הרוויזיונסטית, העלה להצבעה את תוכנית האוטונומיה בכנסת, רבין הצביע בעד. ויש לכך סיבה, רבין היה מנהיג, היום מישהו מהליכוד לא יצביע בעד משהו של העבודה, גם אם הוא מסכים עם הצעת החוק, וזה לא אפיין את רבין. רבין חלם על שלום, ואם מישהו אחר היה עושה אותו, מבחינתו זה היה נהדר, העיקר שיהיה שלום. בד בבד, גם כאשר פעל למען השלום בהסכמי אוסלו, הוא מעולם לא שכח את טובת העם היהודי, את טובת ישראל. הוא ידע, מדינה פלסטינית תהווה אסון למדינת ישראל. כיום, אני מרגיש שהשמאל הציוני שכח מעט את דרך רבין. רבין שהתנגד למדינה פלסטינית מתוך הבנה שהיא מהווה סיכון עצום למדינת ישראל, וכיום השמאל הציוני רואה במדינה פלסטינית כברירת מחדל. לדעתי תפקידנו כנוער העבודה זה לחזור לערכי רבין, שמשלווים את החלום הציוני אולם בד בבד את השלום הציוני, שלום שדואג לאזרחי ישראל. אורי מלרון, 13, רמת גן.
האיש והעשייה - רבין
שירה דיין (נוער העבודה)
קודם כל אתחיל בדבר שבעיניי ייחד את רבין, והוא הצניעות. אני מרגישה שמשהו במושג "צניעות" נעלם משפת הפוליטיקאים. עברו 25 שנה, 25 שנה שלא היה פה מנהיג כמו רבין. כולם רצו "להמשיך את מורשתו" או "להמשיך את דרכו" אבל זה אף פעם לא יהיה באמת רבין, שלצערי לא נולדתי כאשר הוא היה ראש ממשלה. כל פעם שיצא לי לשמוע אותו מדבר על תנועות נוער, אני מתרגשת כמו ילדה קטנה, אני לא זוכרת אמירות של הרבה ראשי ממשלה ושרים שמבינים את התרומה של תנועות הנוער כפי שרבין ז"ל הבין. הזכרתי את עניין הצניעות בפתח דבריי כי כאשר אני מתבוננת בפוליטיקאים כיום, אני לא רואה הרבה שמתנהלים בצניעות ובענייניות, היכולת הזו, להיות רמה אחת מעל כולם מבחינה מנהיגותית ולא להתעסק ב"פוליטיקה הקטנה" ראויה להערצה בעיניי. אני חושבת שהתפקיד שלנו בנוער הוא הרבה יותר משמעותי ממה שנדמה לנו, אנחנו צריכים להתבונן על רבין ז"ל ולשאוף למנהיגות כזו, מנהיגות חזקה ואמינה. אני מאמינה שיש בידינו את היכולת לבחור בדרך הישר, גם כאזרחים במדינה וגם כאנשי העתיד של המפלגה. שירה דיין (17.5), אשקלון
מי הוא רבין בשבילי?
אייל צמיר (נוער העבודה)
רבין בשבילי מייצג כל כך הרבה ערכים חשובים שכל כך חסרים לפוליטיקאים שלנו היום. קיבצתי את ה3 החשובים ביותר לדעתי: היושרה. היכולת לקחת אחריות על הטעויות שלך ולהתפטר, להבין טעות זה דבר קשה, והדבר קשה פי כמה כאשר אתה פוליטיקאי מצליח. האומץ. האומץ לקחת החלטות הרות גורל למרות שיש סיכוי לא קטן שאתה טועה. האומץ לפעול בשיקול דעת ולא במהלכים נמהרים ופופוליסטים. האומץ בלקבל ביקורת ולא לסגת. האומץ בלהמשיך ולהתמיד במה שלדעתך נכון בלי קשר לדעת הקהל. החזון. המטרה בהגעה לתפקיד כזה או אחר הוא לא עצם התפקיד. המטרה היא מה שתעשה בתפקיד. זה לא מספיק להיות ראש ממשלה ראש עיר או כל תפקיד אחר. ואת התכונה הזאת לצערי יש למעט מאוד מהפוליטיקאים שלנו. תפקידנו כנוער בכלל וכנוער העבודה בפרט הוא לוודא שמדינת ישראל תזכה במנהיגים עם 3 הסגולות האלו. אייל צמיר (15), חולון
רבין - המנהיג שלעולם לא נדע
ליאור ליוברסקי
האמת שאני קצת מתלבט מאיפה להתחיל, אני חושב שכדאי להתחיל בהתחלה. בשנת 2003, השנה שאני ועוד חברים רבים בנוער באו לראשונה אל העולם ציינו 8 שנים להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כשחושבים על זה יש פה בדיוק דור שלם (25 שנים) שלא יידע מי זה רבין מלבד התמונות, הסיפורים, הספרים והסרטונים. אפילו אחותי שנולדה 3 שנים אחרי הרצח לא תדע ולא תכיר לעולם את יצחק רבין. אז למה? למה בכל זאת אנחנו, שלא חיינו באותה תקופה צריכים לזכור את מה שקרה? אני מניח שרובנו כאן, או לפחות אני, שאלנו את ההורים שלנו, את המשפחה ואפילו את המורים את השאלה המפורסמת מכל בישראל "איפה היית כשרבין נרצח?". אני לא רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי ישאלו אותי "אבא, איפה היית כשרצחו את המפגין/העיתנואי/השופט?" לא שם כך באנו לעולם... לא התפקיד שלנו למנוע רצח! אבל האחריות המוסרית של לא להיגרר להסתה ולא להיגרר לאלימות היא אחריות של כולנו! מבלי יוצא מן הכלל! ומה התפקיד שלנו? נוער העבודה? קשה לדעת מה היה קורה אם היינו נולדים לפני 25 שנה. אבל התפקיד שלנו בתור נוער שגדל אחרי תקופת רבין, עלינו מוטלת האחריות להמשיך להוביל את המחנה, את המפלגה בדרך רבין! ליאור ליוברסקי (17), חולון
ה-יצחק שלי
עדינה ולטמן
לכל אחד יש את רבין שלו, ולי יש את רבין שלי. רבין בשבילי, לא היה רק גבור ישראל שהביא לנו את נצחון מלחמת ששת הימים. בשבילי, הוא היווה את חלום ארץ ישראל היפה. הגיבור /האיש שהסמיק על נקלה, מביישנות וצניעות מרובה, בשבילי הוא היווה את הגעגוע למולדת וריחה של אדמה חמה וחרושה, מראה הסברס וניחוח עץ התאנה. בשבילי הוא סימל את הטוב שיש באדם: את הנדיבות הסובלנות היושרה הכנות והנתינה. את החינוך שקיבלתי מבית אבא ואמא, על ״כבד את אמך ואת אביך״, ״ והדרת פני זקן״ ובפני שיבה תקום. בשבילי הוא היה הבית החם עם ריחות התבשילים המחכה לי בסוף היום, בשביל אזרחים ועולים רבים הוא היה החלום שכמהו אליו למצוא בארץ שחלמו להגיע אליה, בדמותו, המסמלת בטחון, שלווה, ותקווה להיטיב עם עתידם. אבל - 3 יריות אקדח שרצחו בדם קר את רבין , מושא תקוותם, - ניפצו וריסקו לרבבות מאזרחי ישראל את חלומם, את התקווה הגדולה למדינה שיש בה חלב ודבש ואהבת חינם. 25 שנים עברו, ומשקל חסרונו של יצחק רבין הולכת וכבדה. נעלמה שמחת החיים, העיניים כבויות ומחפשות את האין. כי אבדה אהבת החינם, כי היד הזדונית והמסיתה שכיוונה את ידו של הרוצח האכזרי, המשיכה וממשיכה לרצוח את הטוב שבאדם: הנדיבות, הסובלנות, האהבה, ההקשבה אחד לשני, והיא מטפחת את שנאת החינם. ביולי 1992 רבין אמר בפני הכנסת: ״ביטחון איננו רק טנק, מטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל האדם. האדם, האזרח הישראלי. בטחון הוא הבית שלו הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. ובטחון הוא גם התקווה של האדם, בטחון הוא שלוות הנפש ואמצעי הקיום של העולה מלני גרד, קורת הגג לעולה מגונדר,הוא בית החרושת והתעסוקה לבן הארץ הזאת, לחייל המשוחרר הוא ההשתלבות בהווי והתרבות שלנו - גם זה בטחון״.אמירה זו שלו כל כך איפיינה אותך, יצחק רבין, זו היתה חלק מההוויה שלך, האיכפתיות שלך לכל אזרח באשר הוא, לפרטים הקטנים למצוקות האנושיות. אתה היית סמל של אותה ארץ ישראל שעליה חלמנו. וכשנרצחת והלכת, הלכה ונעלמה איתך התקווה. ואתה כל כך חסר!!! *בתמונות: מסיבת הניצחון ב-1992 אצלנו בבית. רבין מברך ומודה על התנדבותי. (אלבום אישי)