רגעי ההכרעה הקריטיים ביותר על מתווה הגז
אנחנו נכנסים לרגעי ההכרעה הקריטיים ביותר על מתווה הגז, ולשמחתי הדיונים בימים האחרונים בוועדת הכלכלה מעידים על רצינות הכנסת והגורמים שמופיעים בפנינו. לצערי יש מנגינה אחידה בין כל הגורמים שמביעים תמיכתם במתווה – כולם אומרים זאת בספקנות, כולם מסייגים את תמיכתם ועושים זאת באי-נוחות.
מצעד הדוברים המשיך גם היום – הפעם היה זה השר אבי גבאי שהסביר שיש פתרון טוב יותר. ולמרות שנאסר עליו להביע דעתו בוועדה, די היה ברמזיו כדי להבין שיש עוד מה לתקן, ושהמתווה המוצג לפנינו עושה נזק, מייצר לנו מחירים הולכים וגדלים, ולא מבטיח את קיום התנאים של פיתוח לוויתן או של הנחת צינור שני ועצמאות אנרגטית. גם מדברי גבאי, שהוא חלק מממשלת ישראל, לא ברור לחלוטין מדוע מפעילים פה לראשונה ובצעד חסר תקדים את סעיף 52.
נכון, יש השלכות מדיניות וביטחוניות למדיניות הגז שלנו. אך האם הן מצדיקות את השימוש בסעיף 52 שמפקיע סמכויות בצורה חסרת-תקדים?
האם ייתכן שנושאים לשווא את שם הביטחון, כדי להעביר מתווה בעייתי?
את זה שאלתי אתמול את דיויד גילה, מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים. שאלתי אותו גם מדוע הוא כממונה, והממשלה, מתעלמים מפיקוח המחירים, שזו האופציה הרעה-במיעוטה, אל מול מונופול הגז. גילה ענה שהפיקוח היא אכן אפשרות הגיונית וסבירה, לאחר שניסיון יצירת התחרות בין המאגרים הגדולים (‘תמר’ ו’לויתן’) כשל. הוא הוסיף, כי שאלת השימוש בסעיף 52 לא בתחום מומחיותו, אבל בטוח כי הפגיעה בתחרות שנעשית תחתיו היא תקדימית וגרועה, לשוק הגז ובכלל לנורמות התחרות במשק הישראלי.
זהו דיון רציני שבאופן אבסורדי נעשה רק עכשיו, ממש בקו הסיום, אבל אם אלו הממצאים ואם אפילו מי שתומכים מביעים את מורת רוחם מהתהליך, נעשה הכל בכדי שהוא לא ימשיך כפי שהוא.