ילדים והורים – יצחק ועופר קורנפלד

דף הבית > על סדר היום > ילדים והורים – יצחק ועופר קורנפלד

פורסם ב”הארץ”
30.12.11

יצחק נולד ב-1941 בקולחוז בברית המועצות
באותה שנה נולדו דן שכטמן, בוב דילן וג’ולי כריסטי.

עופר נולד ב-1963 בקרית אתא
באותה שנה נולדו אתי אנקרי, מייקל ג’ורדן וגארי קספרוב.

בית:
יצחק גר בבית צמוד קרקע בקרית אתא, עופר בקוטג’ ברמת גן.

המשפחה המורחבת:
תלמה אשתו של יצחק, מורה בדימוס; בנו ערן, 45, בעל חברה לשירותי רכש; בתו תמר, 41, פסיכולוגית. אורית אשתו של עופר, מאמנת באמצעות כתיבת סיפורי מפתח, ובניהם איל, 21, חייל, ויובל, 16, תלמיד תיכון.

מלחמת הקונסרבים:
אביו הביולוגי של יצחק היה חייל בצבא הרוסי ונהרג במלחמה. “רק כשהייתי בן 18 הורי סיפרו לי שאבא שלי, בעלה של אמי, הוא לא האבא שלי״, הוא אומר. בדרך לארץ, ב-1947, אוניית המעפילים שלהם טבעה והנוסעים הועברו לספינה אחרת. בהתקרבם לחופי הארץ, עצרו אותה הבריטים והקפטן הישראלי הודיע לנוסעים שלא נכנעים. הנוסעים, פליטי השואה, זרקו על האנגלים קופסאות קונסרבים ורוקנו סירי לילה מלאים. הבריטים הצליחו להתגבר על מטח היריות והגלו את הספינה ״יחיעם״ על נוסעיה לקפריסין.

בחור ישיבה לשבוע:
כשהגיעו ארצה, התיישבו בצריף נטוש בכפר אתא. יצחק הקטן נשלח ללמוד בחדר על פי מצוות סבו, חסיד גור, אבל לא החזיק מעמד יותר משבוע. בבית ספר דתי-ממלכתי יבנה החזיק מעמד שלוש שנים. ״בשבת היינו נוסעים על אופניים לים״, הוא מספר. ״בפעם הראשונה חשבתי שאלוהים יירד אלי משמים ויעניש אותי, אבל לא קרה כלום. למחרת אמרתי שאני לא הולך ליבנה. הורי כעסו מאוד, אבל העבירו אותי לבית ספר רגיל. ושם, בכיתה ז׳, פגשתי את תלמה, אשתי״.

בסוף עוד תתחתנו:
יצחק היה הילד הכי חזק בשכונה ובכיתה. ויחד עם זה, הוא היה בולע ספרים ואחראי בהתנדבות על הספרייה העירונית. ״קראנו אז את קרל מאי והושפענו מהסיפורים״, הוא אומר. ״תלמה קראה לי קומנצ’י וזה הרגיז אותי כי הגיבורים האמיתיים היו האפצ’י. התלוננתי למורה והוא אמר: ׳ככה זה הבנות, תראה שאתם עוד תתחתנו׳״.

תמונות מתערבבות:
יצחק למד רק שנתיים בתיכון מקצועי. היום הוא מבין שהוא דיסלקטי. אז הוא היה ילד חריג ותלמיד די גרוע. ״מספרים לא אומרים לי שום דבר״, הוא מסביר. ״אין לי יכולת לזכור פנים של אנשים. אין לי בכלל זיכרון ויזואלי. בטיולים, אם אני לא מצלם אני לא זוכר כלום. בתערוכה, אחרי שתי תמונות הכל מתערבב. קשה לי לתפוס דברים מופשטים״. הוא סיים תיכון בטכני של חיל האוויר. עבד כמסגר במספנות ישראל, אחר כך כטכנאי ייצור ברפא״ל. לאחר שיצא לפנסיה פתח עסק עצמאי לשירותי רכש.

צבא:
יצחק שירת בטייסת תובלה בתל נוף. עופר היה תוכניתן בחיל האוויר.

הלידה של עופר:
יצחק: ״הבאתי את תלמה לרמב״ם ואמרו לי ‘סע הביתה׳, התקשרתי אחרי שעה, אמרו: ‘יש לך בן והוא חמודי. בהתחלה היה לו פרצוף עקום מהלידה״.

איזה תלמיד היה:
מהשנייה שעופר נכנס בשעריה של מערכת החינוך הוא הפסיק ללמוד. ״תמיד באתי לבית הספר, אבל היה לי הסדר עם המורה שאני יכול לקרוא ספרים״, הוא אומר. ״בית ספר היה משעמם, יש לי זיכרונות לא טובים משם. לימדתי את עצמי הכל נורא מהר בבית. הייתי תלמיד יוצא דופן, אבל בשכונה הייתי ילד רגיל, שיחקתי כדורגל. בכיתה ה׳ איבחנו אותי כילד מחונן״.

סכין גילוח בהרי אורל:
ילד מחונן להורים זה כאב ראש לא קטן. ״היו לנו בעיות עם המורים״, אומר יצחק, ״אמרו שהוא לא מקשיב, מתנדנד בכיסא ונופל. הלכנו לאבחון והפסיכולוג בדק אותו הרבה זמן. שאל, למשל, מה הקשר בין סכין גילוח להרי אורל, ועופר אמר: ׳סכין גילוח עשוי מברזל ובהרי אורל יש ברזל, זה הקשר׳. אמרנו למורה שתעזוב אותו לנפשו, אחרת הוא יביא אותה במבוכה״.

אינני יכול יותר:
בתיכון בקרית אתא הזהירו את עופר שייקח את הלימודים ברצינות כי הולך להיות קשה. ״בהתחלה באמת היה קשה״, מספר עופר, ״אחרי זה שוב הייתי תלמיד של 100, ובין י׳ לי״א הייתי מספיק גדול להגיד להורים שלי שאני לא יכול יותר ושהגיע הזמן להפסיק עם הדבר הזה. בגיל 16 גמרתי את כל הבגרויות והלכתי ללמוד הנדסת מחשבים כעתודאי בטכניון וסיימתי בהצטיינות״.

מרד נעורים:
קרה בגיל 24, אחרי שעופר רצה להקים בית תוכנה קטן וצנוע. ״זה היה שונה מאוד מהאתוס המשפחתי, האומר שבן אדם צריך שיהיה לו מקצוע ועבודה במקום בטוח כי אחרת לא יהיה לו מה לאכול״, אומר עופר. ״ואני, לפני שפתחתי את העסק, באתי לאבא ושאלתי אותו אם הוא ייתן לי כסף כשלא יהיה לי מה לאכול. מאוד פחדתי ולא ידעתי אם אצליח. אבא אמר לא לפתוח עסק, כי ׳אם אתה מתחיל עם מס הכנסה, אחר כך לא תצליח להתפטר מזה. אתה לא מחשב נכון את ההוצאות שלך, ומה יהיה כשלא יהיו לך לקוחות?׳ בכך הוא ביטא חוסר ביטחון קיומי בהעדר קביעות תעסוקתית״. עופר פתח את בית התוכנה שלו ב-88׳ והשכר שלו לעומת מה שהרוויח בצבא גדל בפי עשרה.

מודל הברון מינכהאוזן:
ב-95׳ הקים עופר עם שני שותפים חברת סטארט-אפ בשם גאיה, לפי המודל של Bootstrap, שבו החברה מרימה את עצמה, כמו שהברון מינכהאוזן שלף את עצמו מהביצה, דרך ייצור הכנסות עצמיות. החברה התמחתה בטלקומוניקציה ואינטרנט, כשהתעשייה הזאת היתה עדיין בחיתולים. המחזור השנתי הכפיל את עצמו בכל שנה ובשיא הבועה, בשנת 2000, גאיה, אלת האדמה היוונית, העסיקה 50 עובדים.

מאי 2000 השחור:
באוקטובר 1999 לבש אחד השותפים של עופר את גלימת נביא הזעם. אמר שחייבים למכור את החברה, שהמצב הטוב לא יימשך, שהבועה תתפוצץ בקרוב. ״זו החלטה לא פשוטה״, אומר עופר. ״הבנתי שצריך למכור, אבל לא רציתי״. במאי 2000, רגע לפני שהבועה התפוצצה, החברה נמכרה לקומברס תמורת 120 מיליון שקל. ״בכיתי ימים שלמים. זאת החברה שלי, זה כל חיי. גייסתי כל בן אדם, מכיר כל פרט, ומה אני מקבל? רק כסף? ברמה הרגשית זה כמו למכור ילד. זה היה מאוד עצוב. מצד שני, שמחתי כי הבנתי שזה משנה את חיי״.

מיליונר עם יפנית דפוקה:
חייו השתנו רק בדבר אחד: הוא ממשיך לעשות כל מה שעשה תמיד, רק בלי משכורת ממקום העבודה מסיבה פשוטה – הוא לא עובד בשום מקום. ״ראיתי שאני יכול להרשות לעצמי לעשות עכשיו בפול טיים את מה שבמילא עשיתי קודם״. ומה הוא עשה קודם? היה פעיל חברתי ופוליטי: הפגין נגד סברה ושתילה. פעל למען זכויות נשים והומואים. השתתף בקבוצות הידברות עם פלסטינים ומתנחלים. היה פעיל בקמפיין של אהוד ברק ב-2001, הקים את ״עבודה חדשה״ ב-2002 במטרה להחליף את התוכן, התדמית וההנהגה של מפלגת העבודה. התוצאה היתה עמרם מצנע. היה הגבר היחיד ב״שובי״, למען יציאה מעזה. עבד למען בחירתו של עמיר פרץ. ניסה שלוש פעמים להיבחר לכנסת ולא הצליח. עשה תואר שני בכלכלה ועובד עכשיו על דוקטורט. היה ראש מטה הבחירות של שלי יחימוביץ׳ (״כשהיא הציעה לי, בכיתי מהתרגשות״). למד ושיחק בתיאטרון פלייבק. עכשיו הוא ראש המטה האישי של יחימוביץ׳, ושוב יתמודד לכנסת. הוא מצייר, פעיל למען מניעת אלימות במשפחה, יו״ר ״הוויה״ לנישואים חילוניים־יהודיים־שוויוניים. וחי בצניעות מפתיעה ביחס למיליונר שעשה אקזיט מוצלח. נוסע במכונית יפנית דפוקה בת עשר, משתמש בטלפון סלולרי ענתיקה. ״אם הייתי חי כמיליונר הייתי חייב כל הזמן לעבוד קשה״.

עצבים:
סיגריות, זה מה שהביא ליצחק את העצבים: ״יום אחד בגיל העשרה ראיתי את עופר עם מכנסיים קצרים וקופסת סיגריות בכיס ועולמי חרב עלי. הוא הבטיח להפסיק, עד שקראתי בעיתון שבבחירות של ברק הוא עישן והזדעזעתי״. עופר חושב שהצורך של הוריו להיות כמו כולם פגע ביכולת שלהם לשלוח אותו לבתי ספר טובים ומאתגרים, כי זה מה שהוא היה באמת צריך.

השתקפויות במראה:
עופר ואביו מתהדרים בצניעות וענווה. תכונה שעברה בגנים או בחינוך. שניהם רוצים לתקן את העולם ולתרום לשיפורו. מהבחינה הזאת, התפוח לא נפל רחוק מהעץ. ליצחק היתה סיירת תיקונים: היה הולך לבתים של קשישים ומתקן דברים בהתנדבות.

אני בחיים לא אהיה כמו אבא שלי:
עופר: ״כשהייתי צעיר ההורים שלי לא היו הולכים לישון עד שלא חזרתי הביתה. אני לא אעשה את זה לילדים שלי. אני דואג, אבל משתדל שהם לא ירגישו״.

חרטות:
יצחק מתחרט על מחשבה טיפשית: ״לא התלהבתי מאורית לפני שעופר התחתן איתה בגלל שהיא יותר גבוהה ממנו. זה היה קטע גלותי״.

אכזבות:
יצחק: ״שעופר לא חבר כנסת״.

פנטזיות:
יצחק מתעקש שהוא נטול פנטזיות. אחר כך הוא נזכר שבעצם תמיד רצה להתיישב באיזשהו מקום בעולם לתקופת זמן משמעותית, בשביל להכיר מקרוב את האנשים, וגם רצה לאמץ כמה ילדים ולהעניק להם ככל יכולתו, אבל לא היתה לו פרטנרית לזה. וגם, ואולי הכי מהכל, רצה ועדיין רוצה שעופר יהיה רזה. גם הפנטזיה של עופר היא להיות רזה מספיק כדי לטפס על הרים. אבל יותר מהכל היה רוצה שיהיו יותר שעות ביממה.