תהליך קבלת החלטות לא תלוי רק בכסף, זה עניין של דיסקט! / ד”ר רובי נתנזון

דף הבית > מאמרי דעה > תהליך קבלת החלטות לא תלוי רק בכסף, זה עניין של דיסקט! / ד”ר רובי נתנזון

הבחירות בפתח וכעת אנו נדרשים להציע פתרונות אחראיים לסוגיות שהוזנחו במשך שנים ארוכות. אנו צריכים להיתפס כאלטרנטיבה לשלטון ולזכות בהכרה הציבורית כאלטרנטיבה הזו. את זאת לא נעשה דרך סיסמאות שחוקות, אלא, רק דרך הצגת חזון מפורט והצעת פתרונות מעשיים וישימים.

כלכלה חברתית מנצחת- את מי?

הצמיחה הכלכלית בעשור האחרון הייתה מרשימה בהשוואה בינלאומית והסתכמה ב- 41.4%, אך כבר ידוע לנו שפירותיה לא התחלקו בצורה הוגנת. זוהי אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המחאה החברתית בקיץ 2011.

מבדיקה שנערכה במרכז מאקרו לכלכלה מדינית על ידי הכלכלן גלעד ברנד מתברר, שבעשור האחרון נשחקו תשלומי ההעברה ב- 6 מיליארד ש”ח, ההוצאה לחינוך נשחקה ב- 4 מיליארד ש”ח והשירותים הקהילתיים והבריאות נשחקו ב- 4 מיליארד ש”ח. בנוסף, באותה תקופה השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר נשחק בכ-2.4%. הצמיחה המהירה לא תורגמה להפניית משאבים ליעדים חברתיים ולשיפור רמת חיי כלל אזרחי המדינה. כל זה אינו תוצאה של היעדר משאבים, אלא- תוצאה של היעדר מדיניות. אם פירות הצמיחה היו מתחלקים בצורה הוגנת רמת החיים כיום בכל משק בית הייתה צריכה להיות גבוהה ב-3,500 שקל בממוצע.

הדבר הראשון שיש לעשות כדי לרפא את הכלכלה הישראלית הוא רענון טוטאלי של התקציב. לא במקרה הסטטיסטיקאי הראשי התבטא לאחרונה בעיתונות על האופן שבו האוצר מעוות את הנתונים ולא מאפשר ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבצע את עבודתה. התקציב כל כך מעוות שאין ברירה אלא לבנותו מחדש ומהיסוד והדבר מצריך אומץ רב. למשל, אחד הפגמים הקשים הוא שהאוצר מתערב כיום בהתווית מדיניות ולא מאפשר לשרים ולבעלי הסמכות לקבוע סדרי עדיפויות במשרדיהם.

הדבר השני שיש לעשותו בטווח המיידי, הוא לקדם את שילוב המגזרים החרדי והערבי בשוק העבודה בצורה נמרצת. מקבלי ההחלטות במפלגה מבינים כיום היטב, שיש צורך בהול להתערב ולהפעיל מדיניות מכוונת לטיפול בשוק העבודה, בבעיית העוני, בפריפריה ובפערים החברתיים, כיוון שלא קיימת יד נעלמה כפי שביבי נוטה לחשוב. פרט לכך, יש לדאוג לביטחון סוציאלי וזכויות של עצמאים ופרילנסרים שכיום חשופים לכלכת שוק דורסנית.

מעבר לפעולה בתחום החינוך והסברה, חשוב לפתח את תחום ההכשרות המקצועיות- וזה אפילו לא ידרוש חריגה מהוצאות הממשלה היום. המדינה מוציאה כיום כ-800 מליון שקל על הכשרות מקצועיות (בין היתר, דרך לשכות התעסוקה) אך העיוות הנורא הוא, שמה שמלמדים בהכשרות אלה לא מותאם לצורכי שוק העבודה.

אסור שהגרעין האיראני יהפוך לכלי הפחדה.

בתקופה האחרונה, הציבור מבין יותר ויותר שיש “סחר חליפין” בין העלאת הנושא האיראני והצנעת הנושא הכלכלי חברתי. ביבי משחק וימשיך לשחק לקראת הבחירות עם האיום האיראני לחיזוק מעמדו הציבורי. איני נמנה על המאמינים כי יש לתקוף מיד ובכל מחיר. אני בהחלט מאמין ביכולת התהליכים הפנימיים באיראן ליצור שינוי ושיש לתת לכך הזדמנות. בנוסף, האיראנים מכירים ביכולת המכה השנייה ויודעים שאם יתקיפו יחוסלו. הדבר יוצר מאזן אימה. מלבד זאת, כל עימותיה של ישראל מיום תקומתה היו מדודים ובמקרה הזה, יש המון אלמנטים בלתי צפויים. בניגוד למלחמת ששת הימים, האויב שלנו אינו “רק בלון נפוח”. לפיכך, אני חושב שיש למנוע מהאיראנים פיתוח נשק גרעיני, אך מתנגד כרגע לצאת למתקפה כזו ובטח ובטח שללא הובלת האמריקנים ושיתוף פעולה מלא עימם.

יחסינו עם הפלסטינים לאן?

הפרטנרים שלנו אינם חזקים היום. אבו מזאן זקוק לחיזוק מישראל וביבי היה צריך להתקדם איתו יותר ממה שעשה. מצד שני יש את חמאס וכל אחד יודע שהסכם עם הפלסטינים כרגע יצטרך לקחת את חמאס בחשבון. יחד עם מגבלות אלו, יש צעדים שבכל זאת ניתן וצריך לנקוט. צעדים מדודים יכולים לסייע להבשלתו של הסכם קבע בהמשך. בהקשר זה, מפלגת העבודה לא צריכה להמציא את הגלגל מחדש.

מדיניות של קידום מדיניות!

בואו נשים את הקלפים על השולחן. מדינת ישראל כשלה מיום הקמתה לתת מענה לסוגיות חשובות ביותר. אחת מהן, שהתפוצצה לנו לאחרונה בפרצוף, היא סוגיית הפליטים. היעדר מדיניות הגירה וטיפול בפליטים היא דוגמא לכשל חמור שיש לפעול לתקנו. הדבר אינו מוסיף לנו טיפת כבוד ויצר מצב שהזנחתם ומיקומם של הפליטים במרכזי אוכלוסיות חלשות הביא למתיחות פנימית חריפה בציבור הישראלי.

דוגמא נוספת להיעדר מדיניות הולמת, היא בנושא קידום שוויון מגדרי. נשים נקלטות בשלב מאוחר יותר לשוק התעסוקה והמשרות שבהן משתלבות הנשים הן בדרך כלל חלקיות. זכויותיהן הסוציאליות פחותות משל הגברים ועדיין קיימים פערי שכר. פנסיה של נשים קטנה בשליש מהפנסיה שלה זוכים גברים בישראל כיום. דוגמאות אלו- הן תופעות שיש לפעול נגדן בדחיפות דרך מערכת הביטחון הסוציאלי, במקביל לטיפול בגישה התרבותית. נכון להיום, מבחינת הכנסת אנחנו לא שם, מבחינת דירקטוריונים בחברות במשק אנחנו לא שם וגם מבחינת גופים ציבוריים- ממש לא.

מדינת ישראל צמאה לאלטרנטיבה חברתית כלכלית חדשה לנתניהו ומפלגת העבודה עומדת בפני הזדמנות היסטורית. אם נשכיל ללמוד מלקחי העבר, מטעויות קודמנו (ומטעויותינו שלנו) ונפעל להתוות מדיניות מקצועית, נוכל להביא למהפך בהובלת הנהגה אחראית וערכית בראשותה של שלי יחימוביץ’. אני מאחל לכולנו הצלחה בבחירות הקרובות – וכניסה לדלת השלטון ברגל ימין.

הכותב הוא ד”ר רובי נתנזון, מנכ”ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית ומתמודד לכנסת במסגרת הפריימריז הקרובים של מפלגת העבודה .