ראש האופוזיציה ויו”ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ’, היום בדיון בועדת הכלכלה על מסקנות דו”ח ועדת המזון בראשון שרון קדמי: “קודם כל, בראשית הדרך סימנתם את המטרה ואח”כ הלכתם לעשות את הדו”ח. קודם כל בשלב הראשון אחרי המחאה החברתית הורדתם את מחיר המטרה ופתחתם את השוק ליבוא של גבינות קשות, החלטת שהחקלאים אשמים. עכשיו מתברר שהחקלאים בכלל לא אשמים, שבכל השרשרת הזאת, השרשרת היצרנית, היא הכי פחות אשמה. ולאורך כל הדו”ח הזה, שאגב, הוא ממש תמוה, המשקל והנפח שאתם נותנים לקריסת קלאבמרקט, זה פשוט בלתי נתפס, קריסת קלאבמרקט ב-2005, ואח”כ ב-2008 אנחנו רואים את הקפיצה הדרמטית בעליית המחירים.
הסתכלתי בויקיפדיה מה היה ב-2005. קדימה הוקמה, היו בחירות ראשונות ברשות הפלסטינית אחרי מותו של יאסר ערפאת, טוני בלייר נבחר בפעם השלישית לראשות הממשלה, נתניהו התפטר במחאה על ההתנתקות ובספטמבר הסתיימה נסיגת צה”ל מעזה. למה דווקא קריסת קלאבמרקט? אגב, קרה עוד משהו, קשור אולי באותה מידה- התגלה כוכב הלכת הננסי מאקה-מאקה באותה שנה. פחות או יותר אותו קשר.
בוא אני אציע לך 2 אירועים אחרים עם קצת יותר קשר. אחד, ב-2006 הוצאו מוצרים מפיקוח, אירוע אחד, קצת יותר קרוב ל-2008. וב-2008 תנובה נמכרה לאייפקס, עוד אירוע ששכחתם לציין אותו. עכשיו, גם כשהמוצרים הוסרו מפיקוח עדיין מחירי החלב היו נורמאליים. למה? כי בתנובה ישבה ועדת מחירים, והייתה לה אחריות לאומית ומקנזי לא ישבו לזהבית כהן על הווריד והיא לא קיבלה סקר שאמר ש-97 אחוז מהציבור בישראל אוכל קוטג’ אז היא יכולה להעלות את זה לאיזה מחיר שהיא רוצה.
אירועים נורא נורא דרמטיים. הם אלו שקבעו והממשלה לא הייתה אז לפקח. וכאן יש משהו שהוא בלתי סביר בעליל. אתם החלטתם בתחילת הדרך שאתם פותחים את הגבולות להיצף של יבוא, כמעט חסר בקרה בקשר לענפים מסוימים והגעתם למסקנה הזאת עוד לפני שעשיתם אפילו בדיקה אחת. והנה כאן אתה יושב ואומר שכשהתשומות עולות המחירים עלו ושכשהתשומות ירדו המחירים גם עלו. אז איך זה קשור לחוליה הראשונית, הבסיסית של היצרנים שגם בסופו של יום מספקת עבודה. איך זה קשור לזה שבאופן מידי אפשרתם יבוא של טונה והבאתם לקריסה של 4 מפעלים?”


…קיבלתם את ההחלטה הזאת באופן מידי עוד לפני שהועדה ישבה. והנה בסוף, אחרי שהועדה ישבה, ועברה שנה מאז שקיבלתם את ההחלטה הזאת, מתברר שבכלל אין קשר בין התשומות לבין המחירים ושהקשר הנמוך ביותר הוא בחוליה היצרנית, ובסופו של דבר שהמקום שבו יש את הפער הגדול ביותר שנוצר והמחירים עולים במיוחד זה המקום של השיווק. של השיווק ולא של הייצור. אז למה מלכתחילה פגעתם בחוליה היצרנית שהיא החוליה הבסיסית שגם מספקת מקומות עבודה. איזו מן תפיסת עולם זו?
דבר נוסף- בסופו של יום פיקוח על המחירים זה הצעד הכי אפקטיבי שיכול להיות. וגם אתם הגעתם למסקנה הזאת…”
שרון קדמי: “לא. זה לא הצעד הכי אפקטיבי.”
שלי: “אני אומרת שפיקוח על המחירים הוא הצעד הכי אפקטיבי בסופו של יום. וגם אתם הגעתם למסקנה בדבר פיקוח חלקי. המלצתם על פיקוח חלקי. לא שמעתי על מה, על איזה מוצרים, אם יש איזו תכנית, מה אתם מתכננים. זאת אומרת שהגעתם למסקנה שזה צעד שצריך לעשות אותו וזה לא איזה עבירה על חוקים בסיסים או על מצוות בסיסיות וכן אפשר לעשות את זה ולא שמעתי איפה ומה.
והדבר השלישי והכי משמעותי בכל הסיפור הזה וזאת המסקנה שלכם שאני הכי מתחברת אליה ומסכימה איתה והיא עידוד עסקים קטנים ובינוניים. וכאן באופן סיסטמתי לא נעשה דבר וחצי דבר. 98 אחוזים מכלל העסקים בישראל הם עסקים קטנים, והאשראי שהם מקבלים מהבנקים הוא בסביבות 25 אחוזים ואנחנו יודעים שוב ושוב שזאת השדרה הכלכלית המרכזית של המשק, שמספקת הכי הרבה מקומות עבודה, היא המגננה הכי טובה מפני ריכוזיות, היא מבזרת בסופו של דבר את המשק בצורה הכי יעילה ואנחנו לא רואים שנעשה ולו דבר וחצי דבר. ואתה הזכרת את ההצעה שלי ש-25 אחוז מהמכרזים, לפחות, ילכו לעסקים קטנים ובינוניים ובדבר הזה לא נעשה דבר.”

תאריך פרסום:11/06/2012