אני פמיניסטית מגיל 14, זה היה בכיתה ח’ כשהפרידו את הבנות לתזונה וכלכלת בית ואת הבנים לחקלאות. המורה כתבה על הלוח: תפקידי האישה – לנקות, לבשל, לגהץ, לטפל בילדים ועוד”. לא היכרתי את המילה פמיניזם, אבל אני זוכרת היטב את תחושת הכעס ואי הצדק שהדברים עוררו בי. קמתי ויצאתי מהשיעור ולא הסכמתי להשתתף בשיעורים כל השנה.

במאבק הזה אנחנו ראש חץ אחד, ואסור לנו לאפשר לבדל ולבודד אותנו לפי שבטים ולפי מפלגות פוליטיות. ויש לנו השקפה פוליטית. יש פה ימין ושמאל, וקפיטליסטיות וסוציאליסטיות, אני סוציאליסטית למי שלא יודע. המאבק הזה הוא לרבות מאיתנו מאבק פנים משפחתי כי אנחנו עסוקות כל היום בג’אגלינג מטורף בין המשפחה ובין העבודה. זה מאבק שהוא לעתים קרובות מאבק נגד אלימות: אונס, פגיעה מינית, מכות. זה מאבק על הזכות וההכרח להתפרנס בכבוד. זה מאבק על נראות.

אם נסתכל רגע לאחור, תראו אילו הישגים מופלאים יש למהפכה הפמיניסטית. עד לפני זמן קצר לנשים אסור היה לרכוש השכלה, הן היו רכושו של הגבר, אסור היה להן לבחור ולהיבחר. אבל אנחנו רק באמצע הדרך. כשעולם העבודה מתפורר, מי נפגע ראשון? מורות, עובדות סוציאליות, מנקות, פועלות טקסטיל. יצוג באליתות – בואו נהיה כנות עם עצמינו, יושבות מולי כאן בעולם נשים בתפקידים בכירים. כשאנחנו משתתפות בפורומים חשובים, לרוב אנחנו הנשים היחידות בחדר. ולא, לא אצל החרדים. בחברה החילונית.

הנקודה הזו בזמן היא רגע של החמרה. שליחת נשים לאחור, גם במובן הסימבולי של המלה וגם מעשית – היא מעשה קיצוני. הוגדשה הסאה. אבל היא גם הזדמנות. אנחנו לא שותקות על זה. יכולנו, לו חיינו במדינה איסלמיסטית, להתרגל לשבת מאחור. להשלים עם כך שבבתי ספר ממלכתיים בישובים שונים הבנות כבר לא מופיעות בטקסים. שבארועים ממלכתיים חיילות לא שרות. אבל מה יפה בחברה הישראלית הדמוקרטית שאנחנו חיים בה? שאנחנו לא עוברות לסדר היום. יכולנו גם לחיות בחברה שבה לא אומרים על כך דבר, שהתקשורת לא מסקרת, שאירועים כמו זה שאנחנו משתתפות בו עכשיו לא מתארגנים. אבל אנחנו חברה שמוציאה הכל לאור השמש. ואין כאור השמש לטהר עוולות.

יש דבר יפה ומעניין במאבק הפמיניסטי, הוא נבנה תמיד על חציית גבול, על עשיית עוול. דווקא זיהוי העוול היה תמיד פריצת דרך. הנקודה הזו בזמן, שאנחנו נמצאות בה, שבה נשים מודרות מהמרחב הציבורי, היא מסוכנת, אבל יש בה הזדמנות. היא נותנת לנו, הנשים, סיבה טובה להתאחד סביב מטרה חשובה משותפת. נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. זה מאבק אזרחי על הדמוקרטיה, אבל אנחנו הלוחמות העיקריות בו. אחרינו ילכו הגברים. לא נאפשר להחזיר את הנשים לאחורי האוטובוס, לאחורי החברה, לאחורי האליטות.

יושבות כאן נשים חזקות, שיכולות להביע את עמדתן, אבל יש נשים שאין להן את הפריווילגיה הזו. יש לנו אחריות כלפיהן, נשים שהיום יום שלהן קשה בהרבה, והן לא יכולות להרשות לעצמן לבוא בשישי בבוקר ולדון על הנושא, והמאבק שלהן מפרך, והן חיות חיים של הישרדות וקושי יומיומי. יש לנו אחריות כלפיהן. אחריות עמוקה. המאבק שלנו משותף לנשים עשירות ועניות, מזרחיות ואשכנזיות, חרדיות וחילוניות, ערביות ויהודיות. נצליח בו אם נאבק ביחד. בהצלחה לכולנו.

תאריך פרסום:23/12/2011