שלי בעימות חזיתי מול יובל שטייניץ ב’שש עם’ עם עודד בן עמי בערוץ 2, על התפיסות הכלכליות-חברתיות השונות:

 

“אני מציעה שכל אחד מהצופים יחשוב היטב במה השתנו חייו בעשור האחרון והאם הם השתפרו. האם הביטחון התעסוקתי שלנו גדל? לא. האם אנחנו יכולים לקנות קורת גג לראשנו או לראש ילדינו יותר מבעבר? ברור שלא. האם אנחנו נהנים מבריאות חינם כפי שמבטיח לנו חוק בריאות ממלכתי שעליו אנחנו משלמים מסים? לא. אנחנו חייבים לשלם מכיסנו ביטוחים מושלמים ומשלימים כדי לקבל את מה שמגיע לנו בדין. האם הילדים שלנו נהנים באמת מחוק חינוך חובה חינם? לא, אנחנו מוציאים הון תועפות מכיסנו גם כשאנחנו כורעים תחת עומס ואם אין לנו, הילדים מקבלים פשוט חינוך פחות טוב.

אני רוצה להתייחס גם לנתונים. מה זה 300 אלף מקומות עבודה חדשים? המשק בעשור האחרון, גם בתקופות שפל מייצר מעצמו 80 אלף מקומות עבודה בשנה. כל תלמיד תואר ראשון בכלכלה יודע את זה. אז כאן מה הוא אומר שטייניץ? ב-4 שנים ייצרנו 300 אלף מקומות עבודה. זה אומר שעוד פחות משנים אחרות. אז זה סיבה באמת קלושה לגאווה, מה גם שאתה לוקח את העובדים ברבעי משרות, בעבודות שעתיות, אתה מגיע לעשרה אחוזי אבטלה.

אבל הבעיה המרכזית היא לא אחוזי האבטלה אלא העובדה שחצי מהעובדים במדינת ישראל קמים בבוקר לעמל יומם וחוזרים בערב ועובדים מאוד מאוד קשה ונשארים עניים מאוד. עכשיו, תראה, עם ישראל זה עם שמוכן לשאת סבל וגזירות ולעמוד באיומים חיצוניים ופנימיים אם הוא יודע שזה חל על כולם. הבעיה היא שבזמן שמעמד הביניים נגרס ונשחק והעניים נעשו יותר עניים, יש קבוצה אחת קטנה ומיוחסת שנעשתה מאוד מאוד עשירה באופן שלא מתקבל על הדעת. והיום אנחנו תמיד כל הזמן מתחלפים במקומות הראשונים, נתונים של ה-O.E.C.D, בפערים בין עוני לעושר. זה לא דבר שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה.”

 

תאריך פרסום:15/10/2012