שלי: “אני קוראת לכם לתמוך בעופר עיני לראשות ההסתדרות”

דף הבית > מאמרי דעה > שלי: “אני קוראת לכם לתמוך בעופר עיני לראשות ההסתדרות”

חברות וחברים שלום,

בעוד שלושה שבועות, 22 במאי, יתקיימו הבחירות להסתדרות. אחד במאי הוא בעיני יום מתאים מאין כמותו לקרוא לכם, חברי מפלגת העבודה שהם גם חברים בהסתדרות, לבוא לקלפי ביום הבחירות ולהצביע עבור המועמד שלנו, עופר עיני. נכון שעופר זוכה לתמיכה גורפת ונצחונו ודאי, אבל להתגייסות פעילה שלכם במערכת הבחירות ולאמירה ברורה שלנו כמפלגה, יש בעיני משקל ערכי רב.

ב- 30.11.11 התכנסה בתל אביב ועידת מפלגת העבודה כדי לקבל החלטה בדבר עמדתנו בבחירות להסתדרות. ההשתתפות היתה פעילה והמונית, דוברים רבים, צעירים וותיקים, המייצגים מגוון דעות – עלו על הבמה לשאת דברים, וכנשיא הוועידה שימש שר המשפטים לשעבר וחבר מפלגה ותיק, פרופ’ דוד ליבאי. ברוב גורף הוכרע בהצבעה כי תימשך הברית בין סיעת “העבודה” בהסתדרות ובין סיעת “עוגן” בראשות עופר, וכי עופר, שהוא גם איש מפלגת העבודה, הוא מועמדנו בבחירות.

להחלטה הדמוקרטית הזאת אני מבקשת להוסיף כמה מלים אישיות משלי. כמי שתמיד הגנה על זכויות עובדים, על חופש ההתארגנות ועל ההסתדרות, אני יכולה להעיד כי כהונתו של עופר באה אחרי שנים ארוכות של היחלשות שיטתית של ההסתדרות. בשנים אלה נפגעו אנושות זכויות העובדים, העבודה המאורגנת דעכה, היקף העסקת עובדי הקבלן עלה לממדים מפחידים, והחסכונות שצברו העובדים בעמל רב הפכו לכספי מינוף ומשחק בבורסה, תוך שהם מעשירים קבוצה קטנה ורבת עוצמה של בעלי הון.

בחירתו של עופר לראשות ההסתדרות עצרה את התהליך הקשה הזה, וההסתדרות הפכה מחדש לגורם רלוונטי ורב עוצמה, המהווה משקל נגד למדיניות כלכלית קפיטליסטית קיצונית. לראשונה מזה זמן רב, האוצר הבין שהעובדים מיוצגים בידי גורם שסופרים אותו.

תקופת כהונתו של עופר רצופה בהישגים שהיום נראים כאילו הם מובנים מאליהם, אבל מן ההגינות לציין לפחות חלק מהם. לראשונה בתולדות המדינה נחתם הסכם פנסיה חובה שעוגן בחוק; 60 אלף עובדים לא מאוגדים – נהגים, עיתונאים, פועלי תעשייה, עורכי דין, נגנים, דיילים ועוד – בחרו ועדים במקומות עבודתם והצטרפו להסתדרות ולמעגל העבודה המאורגנת; בפעם הראשונה שבתו עובדים חזקים לטובת עובדים חלשים – לטובת עובדי הרשויות המקומיות שהיו קורבן להלנת שכר ואחר כך לטובת עובדי קבלן, ועוד רבות. ההסתדרות גם מנעה באופן פעיל סגירתם של מפעלים פרטיים, טירפדה בשיטתיות סעיפים פוגעניים בחוק ההסדרים, היתה הכוח המניע בחקיקת חוקי עבודה חשובים ושימשה גורם פעיל בהגברת האכיפה של חוקי העבודה. זו רשימה מדגמית וחלקית בהחלט. כמובן שהדרך לצדק חברתי עוד ארוכה, והיא רוויה בתהליכים קשים של הפרטות חסרות רסן, מיקור חוץ, היעדר רגולציה בשוק ההון תוך פגיעה בפנסיות של עובדים, ושליטה מאוד עזה של הכסף הגדול על המשק כולו וגם על התודעה. במאבק הזה חיוני שיהיה כוח נגדי בעל משקל, והסתדרות חזקה היא רכיב קריטי בכוח הזה.

המערכה על כבוד האדם העובד וחירותו ועל היכולת להתקיים בכבוד היא מהחשובות בישראל. הכל טמון בה: צדק חברתי, אחריות המדינה על אזרחיה, חלוקת משאבים הוגנת, שמירה על מעמד הביניים העובד לבל יתפורר, מניעת העברתו של כוח עצום לידי קומץ בעלי הון, חוסן פנימי שהוא תנאי לחוסן בטחוני. זהו מאבק על דמותה של המדינה.

אף שבשנה האחרונה הציבור החל להכיר בכך שהמאבק הזה חשוב מאין כמותו, עד לא מזמן המצב היה שונה בתכלית, וכל העיסוק בעניינים האלה נחשב שולי וקיצוני. בנימה אישית ארשה לעצמי לספר לכם שלא פעם מצאתי את עצמי בודדה במערכה הזאת גם בתוך המפלגה שלנו. על רקע זה בלטה ההתייצבות של עופר, שמהרגע הראשון שימש בעל ברית אידיאולוגי שהבין על מה אני מדברת, והיה שותף רב עוצמה למאבקים חשובים שניהלתי. רבים מ – 39 החוקים שחוקקתי לא היו עוברים בלי הרוח הגבית שלו, וגם לא היו מיושמים: כך למשל, מיד אחרי חקיקת חוק הזכות לעבודה בישיבה, נטלה על עצמה ההסתדרות אחריות לאכיפתו של החוק והגישה עשרות תביעות בשם קבוצות עובדים שכלל לא היו חברות בהסתדרות. המאבקים שניהלתי נגד סעיפים מפלצתיים בחוק ההסדרים נעשו תמיד בסיועו הפעיל ובהפעלת כוח שלו מול הממשלה, כוח שמנע התעמרות בחלשים.

עופר עיני בראשות ההסתדרות זה הדבר האחרון שבנימין נתניהו, מפריטני האוצר, וכל חסידי התאצ’ריזם האלים רוצים. מבחינתם הסתדרות חזקה היא סיוט. לו זה היה תלוי בהם, העבודה המאורגנת הייתה מוצאת אל מחוץ לחוק. כן, בזמן אחרון הם אימצו רטוריקה של חמלה כלפי עובדי הקבלן וכלפי “העובדים החלשים”. כי האוצר אוהב את העובדים כשהם חלשים, ואינו יכול לשאת אותם כשיש בידיהם כוח להגן על עצמם.

היום, באחד במאי, לפני 126 שנה פרצו מהומות “היימרקט” בשיקגו שביקשו להבטיח זכויות בסיסיות של עובדים. 60 מפגינים נהרגו. בזכות מנהיגי עובדים אמיצים ברחבי העולם זכינו בחוקי עבודה ובזכות להתארגן כעובדים ואף לשבות. אלא שמאז ועד היום לא פסק המאבק בניצול, בשעבוד וברמיסת כבוד האדם העובד, והנסיון לקעקע את הלגיטימיות של העבודה המאורגנת נמשך. דווקא היום, כשאנשים מבינים יותר ויותר שהקפיטליזם פשט את הרגל וגישה סוציאל-דמוקרטית מאוזנת היא התשובה, חשוב להזכיר את הקשר הבל יינתק אבל הלא תמיד מובן בין צדק חברתי לבין העבודה המאורגנת וההגנה על זכויות העובדים.

ההסתה נגד עובדים מאורגנים ונגד ההסתדרות ומי שעומד בראשה היא כלי מאוד נפוץ באוצר, בקרב “הוגי הדעות” של הימין הכלכלי הקיצוני, ולצערי גם בקרב כאלה שסתם מבקשים לחצוב הון פוליטי מהשמצות. הכלי הציני של הסתת איש באחיו נועד לייצר אשליה כאילו העובדים המאורגנים משתכרים שכר סביר “על חשבון” העובדים החלשים. המציאות הנוקבת והחדה היא בדיוק הפוכה: העבודה המאורגנת היא חומת המגן האפקטיבית ביותר בחסימת הנחשול של העברת ההון והמשאבים מהרבים אל המעטים. ביום שבו לא תהיה הסתדרות ולא יהיו ועדים – כו-לם בלא יוצא מן הכלל, למעט קומץ זעיר של בני מזל עשירים, ישתכרו שכר מינימום שעתי ויעסקו בהישרדות בלבד.

מוטלת עלינו כעת המשימה לחזק את ההסתדרות ואת עופר שמעצים את כוחה ואת כוחם של העובדים, ולהסביר, שוב ושוב, שהפתרון אינו פתרון האיוולת של פגיעה בהסתדרות ובועדים אלא בדיוק, אבל בדיוק, ההיפך: חיזוק ההסתדרות וחיזוק העבודה המאורגנת הקיימת, ושמירה והגנה עליה מחד, והמשך הפעילות לאיגודם של עובדים שאינם מאוגדים מאידך. בין אם אלה מנקות ומאבטחים, ובין אם אלה עובדי הייטק ועיתונאים. כדי שתהיה להם הזכות ויהיה להם הכוח לומר לא רק “אני”, אלא “אנחנו”.

להתנדב ולסייע באופן פעיל, אתם מוזמנים להתקשר למטה הבחירות המשולב של סיעת עוגנים, אשר סיעת העבודה היא חלק ממנו. טל’ 0722222244

שלכם,

שלי יחימוביץ’

יו”ר מפלגת העבודה