שי רמלר ואורן דניאלי בבלוג: “אני סוציאל-דמוקרט”

דף הבית > מאמרי דעה > שי רמלר ואורן דניאלי בבלוג: “אני סוציאל-דמוקרט”

נראה שלציבור בישראל יש חוסר הבנה בנוגע למי הם השמאלנים המגדירים עצמם סוציאל-דמוקרטים. בתקופה בה מדיניות הממשלה הינה מדיניות קפיטליסטית מובהקת אך יש יותר ויותר עניים, בימים בהם הממשלה מעלה את המיסים למעמד הביניים אך מוותרת על מיליארדים של שקלים במיסים כלואים לבעלי ההון, בימים בהם בעלי ההון בחובות לבנקים אחרי שאיבדו את כספי הפנסיה של הציבור, הסוציאל-דמוקרטיה דורשת לחזור לקדמת הבמה.
מתוך הבלוג ‘מה המצב’

אני סוציאל דמוקרט. זה לא אומר שמחר כולם לובשים את אותה חולצה חיים בקיבוץ ולכולם יש אותו דבר וגדלים בחדר ילדים. מבחינתי זה אומר שני דברים מרכזיים: שוויון הזדמנויות, ואבטחת תנאי קיום בסיסיים. אין לי בעיה שמנכ”ל ירוויח יותר ממנקה. אבל אני לא מוכן שהבן של המנכ”ל כבר יהיה מסודר בעולם לפני שהוא קיבל החלטה כלשהי, בעוד שהבן של המנקה יצטרך נס כדי למצוא עבודה בטוחה שתכניס אותו למעמד הביניים. אני גם לא מוכן שהמנקה לא יצליח להשיג לעצמו קורת גג, ביטוח בריאות ופנסיה. אם אתה חושב כמוני, אז אתה גם סוציאל דמוקרט.

קפיטליזם הופך מעט אנשים לעשירים והרבה אנשים לעניים. בשני העשורים האחרונים בארה”ב, בריטניה וישראל הקפיטליסטיות, העשירון העליון התעשר בעוד שיתר העשירונים עובדים יותר קשה בשביל לקבל אותו דבר או פחות.

זה קורה גם דרך ההפרטה ושירותים שפעם היו מצרך בסיסי והיום נראים כחלום רחוק. לא רק זה שמעמד הביניים והמעמד התחתון מרוויחים פחות הם צריכים גם לשלם על שיעורים פרטיים לילדים כי מערכת החינוך קורסת, ביטוח בריאות משלים פלוס כי הקופה כבר לא מכסה ועוד דברים שההורים שלנו היו מקבלים בחינם כי הם היו נחשבים בסיסיים.

התוצאה הכי מקוממת של הקפיטליזם היא שאין שוויון הזדמנויות. בספורט, כל הקבוצות מתחילות עם 0 נקודות. בעולם הקפיטליסטי הילד העשיר מקבל חינוך טוב יותר, חוגים, ובית שבו ההורים פחות לחוצים שיפטרו אותם מחר בבוקר והם יישארו ללא כל. לא רק שזה מקומם אותי מוסרית, זה גם לא חכם כמדינה. תחשבו על כמות הילדים שגרים היום בדרום תל אביב או בקטמונים או בג’יסר א זרקא שיש להם פוטנציאל להיות גיל שוויד אבל בפועל אין להם דרך לעשות 5 יחידות מתמטיקה, כי ההורים שלהם חייבים את העזרה שלהם בפרנסה שלא לדבר על כסף לשיעורים פרטיים שברמת אביב כל ילד מקבל.

כסוציאל-דמוקרט אני חושב שעבודה מאורגנת זה אחלה דבר וועדי עובדים זה הגוף שדואג לעובדים יותר טוב מכל גוף אחר. אפשר לדבר על ועד הרכבת והנמלים וחברת החשמל. אבל התארגנות עובדים לא אומרת שאי אפשר לפטר, לא אומרת בטלנות ולא אומרת שחיתות. ידעתם שיש ועד עובדים בוולבו, נוקיה ובטבע?

נכון, צריך לעשות שינוי בעבודה המאורגנת בישראל, כמו שמנסים לעשות בארגונים סוציאל-דמוקרטים כמו “כוח לעובדים”. אבל הקפיטליזם רוצה למוטט את ארגוני העובדים ולקחת אותנו לקיצוניות השנייה.

רוצים לדעת מהי הקיצוניות השנייה? דברו כמה דקות עם עובד קבלן. העובדה שמעסיק היום יכול להעסיק עובדים בלי לתת להם שום זכות בסיסית המגיעה להם הן על פי חוק והן על פי מוסר בסיסי הינה פשע מזעזע. עובדי הקבלן נוצרו כי לא היה להם איגוד עובדים שיגן עליהם. הם נולדו מתוך תפיסה שההכנסות בסוף החודש צריכות להיכנס רק לבעל ההון ושאם השוק לא דאג לך – לך לעזאזל.

קיצוני השוק החופשי אומרים שאם נחוקק עוד חוקים סוציאליסטים בעלי ההון יברחו. אני לא קונה את זה. בעלי ההון צריכים אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותם. האם נוחי דנקנר ייקח את כל האנטנות של סלקום וילך למדינה אחרת? כנראה שלא. האם האחים עופר יעבירו את מפעלי ים המלח לסין? מסופקני. תשובה ישאב גז במקום אחר? לא מדובר בגאונים אלא באנשים שיודעים לחלוב את המדינה ובסוף גם איך לשלם לה מעט תגמול. האנשים שאני פוחד שיברחו הם האנשים שמסיימים תואר ראשון ושני באוניברסיטה ומרגישים שהם לא מקבלים כלום מהמדינה שהפסיקה לדאוג להם.

סוציאל דמוקרטיה היא לדאוג לרווחת האנשים ולא להעדיף אנשים אחדים על פני אחרים רק כי הם עשירים יותר. סוציאל דמוקרטיה זו רעות אמיתית ובעיניי גם ציונות אמיתית. מי שמפטר עובדים ועדיין לוקח הון עתק לכיסו הפרטי גורם לאנשים לחיות חיי עוני קשים, וזה לא החלום הציוני – זה סתם לא אנושי וחסר מוסר.