ביטול הפריימריס, המנוגדים למהותה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית, ישלים את התחדשותה של מפלגת העבודה. יהא זה ביטול החיבור בין הון לשלטון במערכותיה הפנימיות של המפלגה. אפשר וצריך לעשות זאת בוועידה הקרובה.

מפלגת העבודה הייתה מהחלוצות בישראל, שהנהיגו פריימריס נוסח ארצות הברית, שרב חלקם בהפיכת מדינה זו ל”רפובליקה של עשירים”. רבות נכתב על שיטה זו לבחירת רשימת המפלגה לכנסת, ו”יתרונותיה” לעומת השיטות האחרות – ועדה מסדרת או גוף בוחר, מרכז או ועידה – הודגשו על ידי תומכיה. האחרונים טענו, בין השאר, שגופים בוחרים נתונים לשליטה של ארגונים מסוימים, כגון ועדי עובדים או קבוצות כוח אחרות, וכי האפשרות למניפולציה בגופים כאלה גדולה מאוד. בכלל, המרכזים או הוועידות הופכים למעין אדונים של הנבחרים. כלל חברי המפלגה נתונים לעומת זאת, כך טענו, במידה פחותה לשליטתם של גופים מאורגנים ולמניפולציה על ידם.

אפשר לחלוק על כך שמשקלם של גופים גדולים המִתְפּקדים באופן המוני למפלגה קטן יותר בשיטה של פריימריס מאשר בשיטה של גופים בוחרים. אולם אפילו נכונים הדברים, חסרונותיה של שיטת הפריימריס כה מרובים, עד שיתרונותיה, אם יש כאלה לכאורה, בטלים בשישים.

הפריימריס הם הביטוי לחיבור בין הון לשלטון בתוך המפלגות. הם מעניקים באופן ברור יתרון לבעלי הממון ולידוענים על פני אנשים איכותיים, שאינם יכולים להשקיע את הסכומים הנדרשים למימון מערכת בחירות אפקטיבית מכיסם הפרטי.

תחקיר שהתפרסם ב”הארץ” ביום שישי, 19 באוקטובר 2012, חושף נתונים מדאיגים. לפי חישוב על בסיס הפריימריס הקודמים במפלגת העבודה, שבהם השקיעו המועמדים בממוצע 120 אלף ₪ (והמועמדים שנבחרו השקיעו ברובם סכומים גבוהים בהרבה, בסביבות 300,000 ₪), יצטרך להשקיע כל חבר מפלגה המבקש להתמודד באופן ממשי בפריימריס הבאים סכום ממוצע של 93,000 ₪, ונראה שרבים ישקיעו הרבה יותר. בהשקעותיהם תיכלל גם אגרת פריימריס בת כ-10,000 ₪ שתגבה המפלגה מכל “פריימריסט”.

מועמדים שאינם ידוענים ואינם חברי כנסת מכהנים יצטרכו להשקיע סכומים גדולים בהרבה על מנת לקזז את יתרונם של הידוענים. עומדות לרשותם שתי אפשרויות: סיכון עתידה הכלכלי של משפחתם (על ידי שבירת חשבונות חיסכון או נטילת הלוואות בלתי סבירות), או גיוס תרומות. האפשרות האחרונה, הקשה לביצוע, תיצור תלות בתורמים ותפגע בעצמאותם. וכך בעל הממון יזכה בשלטון, וחסר הממון לא יזכה בשלטון או יזכה ב”שלטון” כפוף לממון. מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שהחתירה לשוויון החברתי וצדק החברתי היא סימן ההכר שלה המבדיל אותה ממפלגות אחרות, אינה יכולה להתנהל בתוך מערכותיה הפנימיות בשיטה כל כך לא שוויונית וכל כך מנוגדת לצדק חברתי, וכמובן – לדמוקרטיה.

כמובן, אין מניעה שמיליונרים שוחרי טוב יתמודדו על מקום ברשימת המפלגה לכנסת, אך אין שום סיבה שיזכו ליתרון משמעותי כל-כך, אלא אם מפלגת העבודה מחליטה כי צדק פנימי אינו מעניינה. חברי קיבוצים או בוגרי תנועות הנוער יכולים להיות מועמדים איכותיים ביותר, אך כיצד יוכלו להתמודד בשיטה הנוכחית?

הפריימריס לא הביאו במפלגת העבודה לבחירת נבחרת העולה בשיעור הקומה של חבריה על זה של מפלגות אחרות. ואף זאת, העובדה שמפלגת העבודה לא ניהלה מלחמת חורמה מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נגד הרס מדינת הרווחה קשורה לשיטה שבה נבחרו נציגיה. כמובן, יש יוצאים מהכלל, אך העובדה הכללית בעינה עומדת.

לוח הזמנים הקצר שנכפה על מפלגת העבודה מגדיל עוד יותר את אי-השוויון בין הידוענים והעשירים לבין ה”עניים”. אך לוח זמנים זה, שכמעט אינו מאפשר בחירה בשיטת הפריימריס, יכול לדרבן למהלך של ביטול הפריימריס.

הוועידה המתכנסת ב-30 באוקטובר ראוי שתחליט על ביטול הפריימריס. זוהי הזדמנות להשלים את התחדשותה של מפלגה העבודה שהחלה עם בחירתה של שלי יחימוביץ’ ליו”ר המפלגה. וכיצד ייבחרו המועמדים?

ועידת המפלגה היא שתבחר את הנציגים הארציים, ומועצות מחוזיות הן שתבחרנה את נציגי המחוזות. אפשרית גם בחירת נציגי המחוזות על ידי הוועידה מבין מועמדים מהמחוזות. גם התמודדות בוועידה דורשת השקעה, אך השקעה זו נמדדת באלפים בודדים, ושוויון ההזדמנויות גדל באופן ניכר.

אם רוצה מפלגת העבודה להתחדש באמת – נתונה לה עכשיו הזדמנות לשנות את השיטה שכה עוותה את מערכותיה הפנימיות ואת נציגותה בכנסת, וכמובן – את דרכה. הוועידה והמועצות המחוזיות יבחרו נציגות טובה בהרבה מזאת שתעמיד שיטת הפריימריס.

אם לא עכשיו – אי מתי?

ד”ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית בתוכנית של כוחות הביטחון באוניברסיטת חיפה והוא מתאם הפעולות של ארגון הגג “ברית חברתית”

תאריך פרסום:21/10/2012