החינוך בישראל: בין יאנוש קורצ’אק לפצצה האירנית / חיליק בר

דף הבית > על סדר היום > החינוך בישראל: בין יאנוש קורצ’אק לפצצה האירנית / חיליק בר

שנת הלימודים תיפתח הבוקר, וכשני מיליון תלמידים צפויים לחבוש את ספסל הלימודים. חיליק בר נזכר ביאנוש קורצ’אק וחושב שהערובה האמיתית לביטחון המדינה היא השקעה בחינוך
27.8

היום (שני) אנו פותחים את שנת הלימודים. מאות אלפי ילדות וילדים יתכנסו שוב, או לראשונה, בין כותלי בית הספר, שם הם אמורים לקבל חינוך אשר יעצב, או אמור לעצב, אותם ואת עתידם. החודש גם ציינו 70 שנה להירצחו של יאנוש קורצ’אק בידי הנאצים. קורצ’אק היה פולני מבית יהודי מתבולל, סופר, רופא והוגה, אך מעל לכל, ובהגדרתו את עצמו, הוא היה מחנך. סיפור בית היתומים בגטו ורשה הוא מהבולטים שבסיפורי מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. קורצ’אק בחר לצעוד עם היתומים לעבר המוות, אף שיכול היה להינצל. קורצ’אק במותו, ציווה לנו את החינוך.

אנו נוהגים לצקצק ולומר ש”הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם”. אנו רואים את הנוער שפוקד את הרחובות בחודשי הקיץ בחוסר מעש, ומאשימים אותו לפעמים בעצלנות ובבורות. אנחנו מאשימים את מערכת החינוך בהוראה לקויה, במורים לא מקצועיים, בלימוד חומרי הלימוד כמו תוכים.

נכון, הנוער מתחנך על ידי מערכת שנתקעה פדגוגית אי שם בשנות ה-80. ונכון, תרבות המאה ה-21 אינה מאפשרת להורים העובדים זמן איכות מספק עם הילדים. במצב זה, מה שנותר לנוער הוא הרבה זמן פנוי, ללא השגחה והכוונה. את רוב החינוך, בינתיים, רוכש הנוער מהטלוויזיה ומסוגי המדיה האינסופיים העומדים לרשותו. הנוער מחפש את עצמו ברחובות, ובתקופת הקיץ והחופש הגדול, התופעה מקבלת משנה תוקף.

לרוב, לא מדובר בנוער פראי, אלים או מסוכן. לרוב מדובר בנוער “נורמלי” שמחפש מה לעשות בזמן הפנוי שברשותו. השעמום והיעדר המסגרת והפיקוח מובילים את הנוער לאלכוהול, למרדנות ולחציית הגבולות. אפשר לשנות את זה.

חינוך – הבסיס לחברה סולידרית וצודקת
במערכת החינוך הלאומית דרושה רפורמה המתאימה למציאות של שנות האלפיים. על הרפורמה ליצור מערכת חינוך שתקנה ותעודד כישורים ויכולות, שתקנה חינוך לערכים, להתפתחות ולמעורבות בקהילה ובמערכות החברתיות וההתנדבותיות. כמו כן, על הרפורמה לכלול הרחבת שעות הלימודים והפעילות מחוץ לשעות הלימודים וכן מסגרות העשרה למורים ולמחנכים.

אנחנו יכולים להמשיך להתלונן על הנוער, על המורים, על החברה, אך כל עוד איננו לוקחים באמת אחריות על החינוך של דור העתיד, אין לנו אלא להלין על עצמנו. החינוך הוא הבסיס לחברה סולידרית וצודקת. החינוך מביא למודעות, למעורבות, למנהיגות. החינוך יוצר קהילה, עם וערבות הדדית. היינו שם פעם, ואיבדנו את זה במהלך הדרך. חינוך יכול לשבור את מעגל העוני. חינוך והשקעה אמיתית במצוינות אף יכולים להביא לנו מדליה באולימפיאדה הבאה או בזו שאחריה, ואולי עוד פרסי נובל.

יש לנו הון אנושי איכותי, מה שאין לנו הוא מסגרת יעילה וחזקה מספיק שתטפח ותעצים את היכולות ואת הכישרונות הגלומים בחברה שלנו. החינוך הוא הבסיס למדינה מודרנית ומצליחה, ואנחנו הולכים ומאבדים אותו. וכן, אם לא ציינתי באופן ברור – גם שכר המורה, מעמדו ותדמיתו הציבורית אמורים להשתפר פלאים אם אנחנו רוצים מערכת חינוך חסונה ובריאה.

קורצ’אק אמר: “תיקון העולם משמעו תיקון החינוך”. אם אנו מעוניינים להתפתח, להתקדם ולהצליח כמדינה וכחברה, עלינו להשקיע קודם כל ולפני הכל בחינוך איכותי, משמעותי ומעצב בתוך ומחוץ למערכות הפורמליות. אחרת אנו עלולים למצוא עצמנו בלית ברירה מצטרפים למעגל מדינות העולם השלישי.

לפעמים נדמה שאנו מתקדמים לשם באותה מהירות שאירן מתקרבת לפצצה גרעינית. רק שבסיכול הפצצה האירנית אנו משקיעים המון מחשבה, כסף, זמן מסך ודיון ציבורי חסר תקדים והיגיון, ואילו על הפצצה החברתית שתיפול עלינו בהיעדר מערכת חינוך מצוינת אנו לא מדברים כמעט בכלל.

הכותב הוא מזכ”ל מפלגת העבודה וחבר מועצת העיר ירושלים