החוק הנורבגי? חוק הג’ובים.
ועדת השרים אישרה היום את החוק המכונה “החוק הנורבגי” המאפשר לשר להתפטר מתפקידו כחבר כנסת ולפנות מקום לחבר מפלגה נוסף. השם האירופי אומץ אבל העיקרון של החוק המקורי נזנח.
לחוק הנורבגי המקורי מטרה מקצועית – חיזוק הפרלמנט, לאפשר לחברי הפרלמנט להתרכז בעבודה הפרלמנטרית ולא לתזז בין 5 ועדות ביום. מה עשו בישראל? עיוותו את העיקרון על מנת לחלק ג’ובים לסיעות הקואליציה כך שכל סיעה תוכל למנות ח”כ נוסף.
מצאו את ההבדלים. החוק הנורבגי המקורי מקצועי במהותו, הוא אוסר על כהונה כפולה (כשר וכחבר פרלמנט יחד) באופן גורף לכל השרים, סגני השרים וראש הממשלה. החוק הישראלי פוליטי במהותו ונחקק ממניעים פרסונליים. הוא מאפשר לכל מפלגה, ללא התחשבות בגודלה, לצ’פר חבר מפלגה אחד ולמנותו לח”כ במקום שר אחד ממפלגתו. תחילה הוצע החוק על מנת לאפשר לח״כ המצויינת לשעבר שולי מועלם להיכנס לכנסת, ובהמשך הוחלט לאפשר גם לסגן שר לפנות מקום לחבר נוסף לאחר שביהדות התורה התרעמו שלא יוכלו ליהנות מהבונוס עבור חברם יעקוב אשר. אל דאגה, אין צורך לדאוג לשרים, בחוק “הנורבגי-ישראלי”, אם השר יפסיק את תפקידו, הוא יחזור למקומו כחבר כנסת וחברו שחימם לו את הכיסא יפוטר מיד.
איש מיוזמי החוק לא עסק ברציונל מאחורי החוק, רק משא ומתן פוליטי בין סיעות הקואליציה היה פקטור. כאילו מצב אמון הציבור בכנסת לא מספיק רע, ממשיכה הממשלה להביך את הדמוקרטיה הישראלית.