הגזרים לחזקים, הגזירות לחלשים / עו”ד ערן חרמוני

דף הבית > מאמרי דעה > הגזרים לחזקים, הגזירות לחלשים / עו”ד ערן חרמוני

הניסיון לכסות את הגירעון על ידי קיצוץ רוחבי ומסים רגרסיביים עורר מחלוקת רבה. עו”ד חרמוני סבור שהאידיאולוגיה של נתניהו, הדוגלת בחיזוק העשירים על חשבון החלשים, נכשלה
31.7.12

האמרה כי השמיכה צרה מלכסות את כולם באה כדי לתאר מצב עובדתי – שלעולם יהא נכון – בו המדינה איננה יכולה להשקיע אין סוף כספים, ללא מגבלות וסייגים. האחריות מחייבת את הממשלה לנהל תקציב מאוזן ומדיניות כלכלית שלא תביאנו אל סף התהום, אולם השאלה איננה האם על המדינה לגבות מסים ולהטיל לעיתים גזירות – השאלה העומדת בקדמת סדר היום הערכי והכלכלי בכל רגע נתון, וכל שכן בימים אלו שבהם מבקשת הממשלה להטיל שורה של גזירות כואבות על הציבור הישראלי, הינה: למי נותנים את הגזרים ועל מי מטילים את הגזירות?

ראשית ראוי כי נדון בשאלה כיצד הגענו עד הלום. ראש הממשלה והשר לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו, ושר האוצר שטייניץ, גלגלו לפתחנו המצאה ישראלית שאין לה אח ורע בעולם כולו: תקציב דו שנתי. הם הסבירו זאת בצורך לנהל מדיניות כלכלית ארוכת טווח שלא תהא נתונה לשינויים תכופים על פי מצב הרוח. והנה כי כן, כעת מבקש “צמד המומחים הכלכלי” נתניהו את שטייניץ, להטיל גזירות קשות ולא מתוכננות על הציבור הישראלי, כדי למלא את הבור התקציבי שנוצר ואשר מאיים על מצב הגירעון של ישראל.

הבור התקציבי הענק לא נולד משום מקום, אלא הוא תולדה של המדיניות הכלכלית שהוביל נתניהו במהלך כהונתו, שעה שדבק באמונה משיחית כמעט, ברפורמה במס שהעניקה הטבות כספיות מפליגות לעשירונים העליונים. אין סודות גדולים בעולם המספרים: המדינה, באמצעות רפורמת נתניהו במס, ויתרה על מיליארדי שקלים שנותרו ספונים עמוק בכיסיהם של עשירי הארץ. כתוצאה מכך נוצר חוסר בהכנסות שהוביל לגירעון, המחייב אליבא נתניהו להטיל את הגזירות.

נתניהו דבק ברפורמת המס בכל מחיר

החמור מכל הוא שנתניהו דבק ברפורמת המס גם כאשר היה ברור שנוצר גירעון מסוכן ולמרות קריאות חוזרות ונשנות, בין היתר של נגיד בנק ישראל פרופ’ סטנלי פישר, אשר התחננו כי הרפורמה תיפסק. עם זאת, ראש הממשלה, בעיוורון נחוש ובחוסר אחריות משווע, סירב לעשות כן. אין ספק – ממשלת ישראל, באמצעות הרפורמה במס, חילקה את הגזרים לעשירי הארץ – וכעת בלית ברירה, כאשר נוצר איום גירעוני אמיתי מעשה ידיה לתפארת של ממשלת ישראל, עלינו לבחון על מי ראוי להטיל את הגזירות.

ושוב נתניהו בוחר לא להפתיע את מי שמכירים את עמדותיו הכלכליות האידיאולוגיות. במקום שהממשלה תנקוט בצעדים שיטילו את עיקר המעמסה על העשירונים העליונים שכבר נהנו מהגזרים ועל מנת למנוע העמקת הפערים החברתיים, היא מחליטה להטיל את עיקרן של הגזירות על השכבות המוחלשות ועל מעמד הביניים שנאנקים תחת העומס.

ביד אחת בוחרת הממשלה להעלות את המסים הרגרסיביים כגון המע”מ, שהינם מחוללי אי-שוויון טבעיים, לבצע קיצוץ רוחבי ו”עיוור” שייפגע בליבת השירותים הציבוריים והחברתיים. בידה השנייה, בוחרת הממשלה לשוב ולחלק גזרים נוספים לעשירי הארץ בדמות ויתור על גביית מסים מהחברות הבינלאומיות הגדולות שהרוויחו עשרות מיליארדי שקלים, אפילו בלי ההתחייבות המינימלית כי ישקיעו את הכספים הנ”ל בחזרה בארץ. כמו כן, מוותרת הממשלה על הגדלת מס ההכנסה למשתכרים שכר של 41,830-67,000 שקלים, בעוד היא מעלה את המס למי שמשתכר מעל 9,000 שקלים, ועוד גזירות נוספות.

קיצוץ רוחבי ומסים רגרסיביים – הוספת חטא על פשע

בל נטעה – יש לכסות את הגירעון שנתניהו יצר, אולם הניסיון לעשות כן באמצעות מסים רגרסיביים וקיצוץ רוחבי הנו בבחינת הוספת חטא על פשע. קיימות אלטרנטיבות ראויות בהרבה, כגון: גביית המסים על הרווחים של החברות הבינלאומיות הגדולות שהוציאו כבר רווחים מהארץ וחייבות במס על פי הסכם עם המדינה, העלאת מס החברות שהוא מהנמוכים בעולם המערבי, מס על ירושות גבוהות במיוחד כנהוג במרבית המדינות המתוקנות ועוד.

דברים לא קורים מעצמם וכך גם בענייננו. אין זה מקרי שהממשלה בראשותו של נתניהו בוחרת לחלק את הגזרים לעשירי הארץ ולהטיל את הגזירות על מעמד הביניים והשכבות המוחלשות. התנהלותה הנוכחית של הממשלה אינה אלא דוגמא בזעיר אנפין לקו הערכי שמאפיין אותה. מדובר בתפישת עולם אידיאולוגית עמוקה ושיטתית של נתניהו, אשר באמת ובתמים מאמין כי ככל שייטב מצבם של עשירי הארץ, כך יחלחל לו העושר לאיטו כלפי מטה, גם ליתר האזרחים.

אולם, ההיפך הוא הנכון. תפישת העולם הערכית, המוסרית וגם הכלכלית, מחייבת דווקא את צמצמום הפערים וחלוקה הוגנת יותר של ההון: העושר הבריא שיניע את גלגלי המשק ויכונן חברת מופת הוא זה שיצמח מלמטה למעלה. כל ניסיון להפוך את היוצרות, ישאיר את העושר סגור וכלוא אצל שכבה מצומצמת ונבחרת, נתון למקלטי מס והשקעות הון מניפולטיביות.

הנקודה שצריכה להדאיג את הציבור הישראלי שיצא בהמוניו בקיץ החולף כדי לבקש צדק חברתי ושינוי של השיטה הכלכלית, הינה כי כבר שנה חלפה לה מהמחאה החברתית, והגלגל חזר לאותו המקום: הגזרים לעשירים, הגזירות למעמד הביניים והעניים. נקודת האור של אותו הציבור, צריכה להיות כי השנה שחלפה היא שנה פחות עד למועד הבחירות – המועד שבו תינתן לציבור ההזדמנות להכריע למי הגזרים, ולמי הגזירות.

הכותב הוא יו”ר קבוצת “קול ישראלי” לציונות וסוציאל-דמוקרטיה ולשעבר יו”ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה