ד”ר אלון גלעדי / על טעותו של מיט רומני

דף הבית > מאמרי דעה > ד”ר אלון גלעדי / על טעותו של מיט רומני

זה לא העם אשם מר רומני, זו המנהיגות. עלינו לומר לציבור בישראל כי המאבק על עתיד של שלום ובטחון נכון לכל עת ובמיוחד לעת בה העננים מתקדרים מסביב. כי פריצת דרך בתהליך של שלום ובטחון גם יחד הינה אפשרית, הכרחית והיא תבוצע אם יינתן בידינו המנדט לבצעה – המנדט להובלה. כי אין שלום ללא בטחון ואין בטחון ללא שלום.

מיט רומני הינו איש הגון האומר ככל הנראה את אשר על מחשבתו ולבו, גם אם הוא עושה כן בחברה נעימה של מיליונרים כבדים ואולי רעבים, ובלי כ-47% מהציבור האמריקאי.

טענתו של רומני לפיה הפלשתינאים אינם רוצים בשלום, כי זה משרת את המטרות הפוליטיות שלהם הקשורות לחיסול ישראל, הינה טענה המקובלת על חוגים משפיעים בישראל ויש להידרש לה עניינית במלוא הרצינות.

ראשית יאמר כי תפקידה של מנהיגות הינו להוביל את כלל הציבור לעבר מטרה אשר יש עמה תקווה לעתיד. להצביע על כיוון ברור, רצוי פשוט, תוך שמירה על עיניים פקוחות לגבי המציאות ואפשרויותיה.

צורך חיוני זה במטרה ובתקווה, מקבל משנה תוקף בימים קשים של חוסר וודאות במישור המדיני-בטחוני. ימים של איבוד תקווה, ימים של ייאוש ודיבורי מלחמה. בימים שכאלה אמירות המתארות את המצב בצבעים קודרים ואינן מצביעות על דרך לשינוי, אינן מתאימות להנהגה מובילה ופורצת דרך אשר צריכה להצביע על דרך לעתיד טוב יותר, אל מול מינהגה של ההנהגה  הנוכחית.

קיפאון, העדר יוזמה והעמקת הייאוש אינם אלא מרשם בדוק להחרפת משברים ; גם כאלה שאינם תלויים בנו באורח מלא. האלטרנטיבה לקיפאון הינה יוזמה ישראלית חדשנית, כנה, אחראית ופורצת דרך מול שכנינו ולעיני העולם הרחב. יוזמה אשר תפתח צוהר של תקווה ותוציא אותנו מהבידוד הקפוא אליו נקלענו.

העובדה לפיה המנהיגות הפלשתינאית הדתית-קיצונית, ולמצער גם זו המתונה לכאורה אינה עושה לפריצת דרך בתהליך השלום, ומתחפרת בעמדות ישנות ודוגמטיות, אינה מעידה כי הפלשתינאים אינם מעוניינים בשלום אלא כי המנהיגות הקיימת אצלם אינה מובילה לכך, בין אם היא אינה יכולה או אינה מעוניינת.

גם העובדה לפיה המנהיגות הישראלית הנוכחית אינה עושה דבר וחצי דבר של ממש במישור זה כמו באחרים ומתעמקת בהקמה לא חכמה של אוניברסיטה, בהכשרה לא חכמה ולא צודקת של מאחזים בלתי חוקיים כאלה ואחרים, בכוחנות ואולי בחלומות שלמים על סיפוח נרחב כזה או אחר, אינה מלמדת כי הציבור בישראל אינו מעוניין בשלום, אלא כי טרם הוצבה בפניו אלטרנטיבה אשר תוביל באמת ובתמים לשלום ולביטחון גם יחד.

במאמר מוסגר יש לציין כי העובדה שהמנהיגות האיראנית הינה קיצונית ומסוכנת ביותר, משמיעה הצהרות על השמדת עם ומחיקת ישראל מעל המפה ופועלת לייצור נשק גרעיני, אינה מלמדת כי העם האיראני הינו עם קיצון ומסוכן אלא כי הנהגתו הרודנית הינה כזו, וגם לכך יש השלכות.

זה לא העם אשם מר רומני, גם ובמיוחד אם רוב רובו עני מרוד וטרוד בחיי היום-יום הקשים –  זו המנהיגות הכושלת השולטת בצמתי ההשפעה בחברה והעדר אלטרנטיבה רצינית למנהיגות זו.

מפלגת העבודה המתחדשת, החוזרת לערכיה המסורתיים בימיה הגדולים, גם במישור המדיני-בטחוני, צריכה להתחייב בפני הציבור בישראל כי במידה ותקבל את מושכות ההנהגה, היא תפעל בנחישות, במקוריות ובאחריות לקידום תהליך של שלום ובטחון גם יחד – יוזמה ישראלית מקורית לתהליך רציני, אחראי ומהותי הפונה בראש ובראשונה לעמים עצמם מנקודת מבט של צדק חברתי ועמידה על שילוב בין שלום ולביטחון גם יחד.

על המפלגה להתחייב כי היא למדה את לקחי העבר במישורי השלום והבטחון גם יחד. כי היא ערה גם ערה למציאות האזורית הלא פשוטה במישור המדיני-בטחוני ויחד עם זאת כי היא תפעל בכל הדרכים האפשריות לכינונו של תהליך שלום ובטחון באזורנו אשר ישליך גם על מעמדנו בעולם.

כי אין שלום ללא בטחון ואין בטחון ללא שלום.

בפעולה זו יש להדגיש את המשותף בין פרטי העמים השוכנים באזור, במיוחד בארץ זו. את רצון האנשים לחיות. לחיות בכבוד וברווחה, בשקט ובבטחה.

יש לפנות ביוזמה חדשנית הפונה קודם כל לרצון ולצרכים הבסיסיים של הפרטים המרכיבים את העמים שהם בדרך כלל לא לאומניים ולא משיחיים-דתיים, זולת כשהם נלווים לייאוש ולהעדר תקווה ומשמשים לרכישת עוצמה לשליטים ולא להתוויית פתרון לטובת עמם.

פתרונות מקוריים, חדשניים ופורצי דרך, הן בנושאים שלא ניתנה אליהם הדעת עד כה והן בנושאים הידועים שבמחלוקת, תוך שמירה קפדנית על האינטרס הישראלי לשלום ולביטחון בהתייחס למציאות המשתנה.

כאשר הייאוש החברתי-כלכלי עולה על גדותיו, כאשר האלטרנטיבות הינם לאומניות-חילוניות או לאומניות-דתיות, כאשר אין יוזמה מקורית ותקווה באופק, אז באים מנהיגים כאלה ואחרים כמו מיט רומני וטוענים באורח תיאורי וכללי, כמו פרשנים ולא כמו מנהיגים, כי אין תקווה ואין כל רצון בפתרון ולכן אין אופק לשינוי מדיני.

עלינו לומר לציבור בישראל כי המאבק על עתיד של שלום ובטחון נכון לכל עת ובמיוחד לעת בה העננים מתקדרים מסביב. כי פריצת דרך בתהליך של שלום ובטחון גם יחד הינה אפשרית, הכרחית והיא תבוצע אם יינתן בידינו המנדט לבצעה – המנדט להובלה.