בימים אלה אני ממונה על רווחתו של הכלב החכם והמתוק של אמא שלי
בימים אלה אני ממונה על רווחתו של הכלב החכם והמתוק של אמא שלי, לוק. הבוקר הוא החליט על טיול לגינה היותר גדולה בסביבה וכשהגענו מיד נגש לידידו משכבר הימים, יעקב, והתיישב לידו. יעקב, שרגיל לישיבה משותפת עם לוק על הספסל, לא הבין מי זאת שהולכת אתו. מי את? הוא שאל, את לא נראית כמו כזאת שהולכת עם כלבים. עוד רגע הוא הבין שאני הבת של סוזי. את החברת-כנסת, וידא אתי, והבטיח שהוא מכוחותינו. לא רק מתוך אמונה בצדקת הדרך אלא גם כי הוא ממשפחתו של פנחס לבון. חתיכת יחעס. אבל בכל הכבוד לחברת הכנסת, הקשר הקרוב באמת פה הוא בינו לבין לוק, שאחרי עשרים דקות הייתי מוכרחה לקרוע אותו מהספסל הביתה. מחר הם ודאי יפגשו שוב. לזה קוראות ידידו הטוב ביותר של האדם, אהבה בלי תנאים. שבת שלום
